המבזה את התורה ולומדיה; ויש אומרים, אף המבזה חברו בפני תלמיד חכם; ויש אומרים, אף המתבטא בלשון גנאי כלפי תלמיד חכם, או קורא לרבו בשמו; ויש אומרים, אף המומר לעבירה אחת, והמבזה את המועדות, והמחלל את הקדשים, והמחטיא את הרבים אפילו בעבירות קלות, והפורש מדרכי ציבור, והעושה עבירות להכעיס בפרהסיא, והמטיל אימה יתרה על הצבור לשם שררה, והכופר בביאת המשיח, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה; ויש אומרים שאין נקראים אפיקורסים אלא שלשה: האומר שאין נבואה כלל, והמכחיש נבואתו של משה רבינו, והאומר שאין הקדוש ברוך הוא יודע מעשי בני האדם.
האפיקורוס פסול לעדות, אסור להחזיר לו אבדתו, שחיטתו נבלה ואין לו חלק לעולם הבא. אפיקורוס שמת - אין קרוביו מתאבלים עליו.
אפיקורסים הם מאלה שמורידים אותם ולא מעלים; ויש סוברים, "שבזמן הזה שאין רואים נסים גלויים, ואין במעשי עונשים כאלה משום גדר הפרצה, אין דין זה נוהג, ואדרבא עלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה כמה שידינו מגעת" (חזון איש יו"ד סימן י"ג אות ט"ז).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)