שנו חכמים בברייתא (תענית כ ע"א): "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז"; כלומר: על האדם להיות רך ונוח עם הבריות כמו הקנה שעמיד בכל הרוחות, ולא להיות תקיף וקשה כארז. לפנינו סיפור תלמודי המחדד את כוונת הפתגם.
---
מעשה בתנא האלוקי רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, שישב והרביץ תורה אצל מורו ורבו; לאחר הלימוד יצא לו לטייל על גדות הנהר כשהוא רכוב על חמורו. לימוד התורה שלו הסב לו גאווה גדולה ושמחתו הייתה כה רבה עד שדעתו הייתה גסה עליו.
כשהוא במצב רוח זה, הוא נתקל באדם מכוער מאוד שגם הופעתו מכוערת והיה נראה לו כאדם חסר תרבות; אותו אדם קידם אותו בנימוס בברכת "שלום עליך רבי!", אולם רבי אלעזר לא השיב לו בשלום; להפך, הוא שאל אותו: "כמה מכוער אתה, שמא כל בני עירך מכוערים כמוך?"
והאיש השיב לו: "איני יודע, אבל אם אתה חושב שאני כל כך מכוער – לך ואמור לאומן שעשאני (=הקב"ה) 'כמה מכוער כלי זה שעשית'…"; או במילים אחרות: אתה בא אליי בתלונות? לך אל הקב"ה ותאמר לו שמעשה ידיו אינו מוצא חן בעיניך…
מיד הבין רבי אלעזר שחטא בכך שפגע באיש; הוא ירד מהחמור, השתטח לפניו ואמר לו: "דיברתי כנגדך יותר מהראוי, אנא מחול לי". אמר לו האיש: "איני מוחל לך, עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו 'כמה מכוער כלי זה שעשית'…".
רבי אלעזר לא הרפה ורכב אחריו עד שהגיע לעירו של אותו האיש, כאשר בכל הזמן הזה הוא מבקש שוב ושוב את סליחתו ונענה בשלילה. כששמעו אנשי העיר על דבר ביקורו של רבי אלעזר, יצאו כולם לקראתו וקידמו אותו בברכת: "שלום עליך רבי, שלום עליך מורי".
אמר  להם האיש המכוער: "למי אתם קוראים רבי? לאיש שמאחוריי? אם זה "רבי", אל ירבו כמותו בישראל! והוא התחיל לתאר להם את הפגישה האקראית שהייתה לו עם רבי אלעזר, שבה הוא דיבר אליו בצורה פוגענית.
אמרו לו: "למרות שאתה צודק, אנחנו מבקשים ממך שתעביר על מידותיך ותסלח לו, ולו בגלל שהוא אדם גדול בתורה". האיש השתכנע ואמר: "בשבילכם אני מוכן לסלוח לו, ובלבד שלא יתרגל להתנהג בגאווה ומתוך כך לדבר בפוגענות לבני אדם".
מיד לאחר המעשה הזה נכנס רבי אלעזר לבית המדרש ואמר: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז". וסיים: "ולפיכך, זכה הקנה שנוטלים ממנו קולמוס כדי לכתוב בו ספרי תורה, תפילין ומזוזות".
(כתב: יוסי אסולין)