המתפלל תפילה הקבועה לרבים, אל יאמרנה בלשון יחיד אלא בלשון רבים*, שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר.
למשל: המתפלל תפילת הדרך, אל יאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב וכו', אלא יאמר בלשון רבים: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתוליכנו לשלום וכו'.
בדומה לזה מובא בשם הגר"א, שאסור לכוון בנוסח התפילה לצורך עצמו, אלא יש להתפלל שיהיו כל ישראל בתכלית השלימות ותהיה נשלמת כנסת ישראל למעלה. כלומר: כדי להתפלל שמונה עשרה בכוונה אמיתית, צריך להתעלות מעל לצרכי עצמו ולהתפלל דווקא עבור הכלל; לבטל את אנוכיותו, כדי שיוכל לדאוג בעד כלל ישראל ולהתפלל עבורו.
----------
* אבל כשאדם רוצה לבקש איזו בקשה בעד עצמו, אין צריך להתפלל בלשון רבים (משנה ברורה סימן קי ס"ק כ).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)