אחת משש שבועות שהשביע הקב"ה את ברואיו: שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם, או שלא ירבו בתחנונים יותר מדי על קירוב קץ הגאולה.
נאמר בשיר השירים (ב, ז): "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", ודרשו חז"ל, כי שש שבועות השביע הקב"ה את ברואיו, ובכללם שבועה שלא ידחקו ישראל את הקץ.
במהות שבועה זו ועניינה נחלקו רבותינו. יש שפירשו: שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם; ויש שפירשו: שלא ירבו בתחנונים יותר מדי על קירוב קץ הגאולה.
בביאור שיטה זו - האחרונה - נחלקו הדעות: יש שביארוה כפשוטה, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה. וכן מצינו שלא ניתנה רשות לאליהו הנביא להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו. לעומתם מבארים אחרים, שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפילה מרובה, אלא על חריגה מתחום התפילה הטהורה, דוגמת יוסף דיליריינא, אשר פעל בשמות הקדושים, תעניות וטבילות, כדי להביא את הגאולה, ולבסוף נכשל במעשיו ויצא לכפירה. לדעתם, כל המרבה בתפילות ותחנונים על קירוב קץ הגאולה הרי זה משובח.
הגאון רבי הלל מקולמייא בספרו "אבקת רוכל" (חלק ב כלל ט) כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו". לדעת ה"מנחת אלעזר", שיטה זו - המטילה איסור על ריבוי תפילות ותחנונים - "אינה להלכה ולא עיקר כלל".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)