אין מחזיקים אדם מישראל - שהוא בחזקת כשרות - שעשה מעשה איסור, כאשר יש לתלות שעשה באופן המותר.
כתוצאה מכך: לווה שפרע את חובו למלווה, ומצא המלווה שהוחזר לו יותר מכדי שהדעת טועה - אין המלווה חייב להחזיר את ההפרש, ואין אומרים שהלווה נתן את העודף בתורת "ריבית מאוחרת", אלא תולים שנתן לו בתורת מתנה, שאין מחזיקים אדם מישראל שעשה מעשה איסור, כשיש לתלות שעשה באופן המותר.
וכן: אדם שאמר לחברו: "הלווני ודור בחצרי", אם החצר אינה עומדת להשכרה, אין אומרים שנתכוון לומר הלווני ודור בשכר בחצרי בתורת ריבית, אלא בוודאי נתכוון לומר ודור בחצרי בחנם, שהרי בלאו הכי אינו משכירה לאחרים, והטעם שאומרים כן, לפי ש"לא מחזקינן אינשי ברשיעי".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)