דייני בית הדין סותרים את פסק דינם בכל עת שהדבר נדרש, ואינם חוששים ללגלוג הבריות ולפחיתות כבוד העלולים לבוא כתוצאה מכך.
נחלקו תנאים ואמוראים בשאלה, האם חוששים לזילותא דבי דינא או שאין חוששים. יש סוברים, כי אין לדייני בית הדין לסתור את פסק דינם הקודם אף אם וכאשר יובאו לפניהם ראיות חדשות שאילו באו לפניהם קודם שפסקו את הדין היו הם פוסקים אחרת מכפי שפסקו, כי עצם העובדה שפסק בית הדין אינו סופי, עלול ליצור אצל הבריות תחושה של חוכא ואטלולא כלפי בית הדין; ויש סוברים,וכן הלכה, כי אין חוששים לזילותא דבי דינא, ועל כן בית דין סותר את הדין בכל עת שהדבר נדרש, ואינו חושש לפחיתות הכבוד ולזלזול העלולים לבוא כתוצאה מכך.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)