טיט דביק מאוד, המצוי במיוחד בבורות, שאם היה ממנו בתוך המקווה, אין טובלים בו(1), ואם היה ממנו - בין יבש ובין לח - על גבי בשרו של אדם, הרי זה חוצץ בטבילה(2).
----------
(1) שהואיל ולא נח לעמוד עליו, חוששים שמא לא יטבול כהוגן. ויש אומרים, שרק אם אין במקווה ארבעים סאה אלא בצירוף הטיט, אין טובלים בו, לפי שטיט היון אינו מצטרף למקווה כ"טיט הנרוק" (ע"ע), אבל אם יש במקווה ארבעים סאה, טובלים בו, ואף על פי שרגלי הטובל שוקעות בתוך הטיט, מכל מקום אין זה חציצה, מפני שהמים מקדמים (עיין מקוואות ז, ז).
(2) מה שאין כן שאר מיני הטיט - חוץ מ"טיט היוצרים" (ע"ע) ו"גץ יווני" (ע"ע) - אינם חוצצים אלא כשהם יבשים, אבל כשהם לחים אינם חוצצים, לפי שנמחים הם במים, ואילו טיט היון אפילו כשהוא לח - חוצץ, לפי שהוא נדבק לגוף ואינו עובר אלא על ידי שפשוף רב.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)