אין אדם מתחייב בדיני שמים על ביטוי בלתי הוגן או על מעשה נמהר שעשה בשעה שהיה שרוי בצער, מפני שדעתו של אדם אינה מיושבת עליו בשעת צערו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)