אין דעתו של אדם נוטה לחייב את עצמו אלא לזכות את עצמו.
אסור לדיין לקחת שוחד, אפילו כדי לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, לפי שהשוחד גורם למקבלו שדעתו תתקרב לדעתו של נותן השוחד עד כדי כך שייחשב נותן השוחד על המקבל כגופו, ונמצא שאפילו אם יתכוון הדיין לדון דין אמת - לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, הדבר ייבצר ממנו, לפי שאין אדם רואה חובה לעצמו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)