אונן מהתורה: כהן שמת לו אחד משבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם, ביום המיתה (אף לאחר הקבורה), נחשב אונן מהתורה ועבודתו פסולה; מלבד כהן גדול, שהוא עובד גם באנינות אך אינו אוכל קדשים.
אונן דרבנן: לילה שאחר יום המיתה לפני או אחרי קבורה, והימים שאחר יום המיתה ועד יום הקבורה, אסור מדרבנן לעבוד ולאכול בקדשים. אבל בלילה שאחר יום הקבורה (שאינו יום המיתה), טובל ואוכל בקדשים.
(כתב: הרב אוריאל לוי)