אונן: כהן - או ישראל - שמת לו אחד משבעת הקרובים הנזכרים בתורה, שחובתו להיות בצער ביום הפטירה^[1].

אונן הוא אדם האבל על מתו, ונקרא 'אונן' על שם הפסוק 'לא אכלתי באני ממנו^[2]'. ומצינו באהרן הכהן, כאשר מתו שני בניו,שנאמר בו: 'הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום - הייטב בעיני ה'?!'^[3] ומחמת אבלותו לא אכל מן הקרבן כמתחייב, זאת, מאחר, שעבודת ה' במקדש צריכה להיעשות בשמחה. מכאן המגבלות האמורות במקדש באשר לאכילת קרבנות על ידי אונן ואבל. כך גם באשר לאכילת ביכורים לכהן וכן אכילת מעשר שני לישראל.

הגדרתו

'אונן' נקרא אדם שנפטר לו מת, ואבלותו מן התורה מתמשכת כל היום עד השקיעה^[4], שנאמר: 'ואכלתי חטאת היום'. וחכמים תיקנו אנינות גם בלילה שלאחריו^[5]. כן תיקנו חכמים שאם הקבורה נדחית נמשכת האנינות עד יום הקבורה^[6].

דין כהן גדול באנינות

נאמר בתורה: 'והכהן הגדול מאחיו… ובגדיו לא יפרום, ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש א-להיו'^[7]. מכאן למדו חז"ל, שכהן גדול שונה משאר אדם. כי ישראל אונן אינו מקריב שלמים, חוץ מן הרגלים שהוא מקריב, לעומתו כהן גדול דינו שמקריב, שכן, כל השנה לגביו כדין הרגלים לשאר ישראל^[8].

להלן פירוט הפסוק להלכותיו:

א. 'ובגדיו לא יפרום' – אונן על מתו קורע את בגדו בחלקו העליון, ונחלקו חכמים היכן קורע הכהן הגדול? יש אומרים, שכיון שנאמר במעיל הכהן הגדול: 'שפה יהיה לפיו סביב לא יקרע'^[9], לפיכך, מפני איסור לאו שבדבר^[10], כשקורע את המעיל - קורע מתחת לשפה^[11]. ויש אומרים שאינו קורע את מעיל התכלת אלא את בגדו האישי, זאת, בתחתית הבגד למטה כנגד רגליו^[12].

ב. 'לאביו ולאמו לא יטמא' – מכאן שלכהן גדול אסור להיטמא אף לשבעת הקרובים^[13].

ג. 'ומן המקדש לא יצא' – הכהן הגדול ממשיך את עבודתו ומקריב אונן, אבל אינו אוכל קודשים^[14], וזאת, על פי הפסוק: 'ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'?!'^[15].

דין כהן הדיוט באנינות

נאמר בתורה: 'לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו^[16]'. שונה דין כהן הדיוט באנינות מדין כהן גדול, שכן, כהן הדיוט חייב להיטמא לשבעת קרוביו כאמור^[17]. כמו כן פורם וקורע על מתו כישראל בבגד למעלה^[18]. כהן שאירעה לו אנינות בעת העבודה, מפסיק את עבודתו מיד ומטיל אותה על כהן אחר. ונחלקו חכמים האם מותר לו לצאת מן המקדש, או שעליו להמתין עד שתושלם העבודה על ידי כהן אחר^[19]. והיה אם המשיך הכהן בעבודתו הרי זה חילל את העבודה אבל אינו לוקה^[20].

דין משוח מלחמה באנינות

דין משוח מלחמה ככהן גדול לעניין פרימת הבגדים ולעניין טומאה לקרובים, מאידך, דינו ככהן הדיוט לעניין הקרבה^[21].

דין אנינות בלויים

לוי האונן מותר לעבוד ולשורר ואין אנינות פוסלת בו^[22].

אנינות בקרבן פסח

אדם מישראל שמת עליו מת בארבעה עשר בניסן אחר חצות, מקריבים עליו קרבן פסח ויאכל מן הקרבן בערב שכן, נתחייב בקרבן בטרם החלה אנינותו. זאת, מאחר שאנינות לילה מדרבנן, ולא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת (אך לא יאכל קדשים, כגון, חגיגת ארבעה עשר, שכן, אין באכילה זו איסור כרת). מאידך, אדם שנעשה אונן לפני חצות היום, חל עליו דין אונן בטרם יחול עליו חיוב קרבן פסח, לפיכך לא יקריבו עליו קרבן פסח, ונדחה לפסח שני^[23].

טבילה לאונן

אונן הרשאי לאכול קרבן פסח, או שבא לאכול קדשים, תיקנו לו חכמים טבילה, זאת משתי סיבות: א. מעלה מיוחדת בקדשים - 'כדי להראות עקירתו מאותה המחשבה [מחשבת המת] והסרת אבילותו'. ב. שכן, דרכה של אבילות, שהיא מסיחה את דעת האדם מעניני טומאה, לפיכך תיקנו טבילה בטרם יגע בקדשים או יאכלם^[24].

אונן ואכילת ביכורים

הביכורים נאכלים בשמחה, ככתוב: 'ושמחת בכל הטוב'^[25], לפיכך כהן אונן אינו אוכל ביכורים^[26], ויש אומרים שרשאי לאכול^[27]. האיסור שנאמר באונן שלא להביא קרבנות, נמשך בכל שבעת ימי האבלות^[28].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)