1. אילוץ המביא את האדם לעשיית מעשה שלא ברצונו ושלא בבחירתו, או המונעו מעשיית מעשה שהיה ברצונו לעשות.
לגבי האחריות שנושא אדם על עבירות שביצע מאונס - ראה: "אונס רחמנא פטריה".
אדם שנאנס מלקיים מצוה חיובית, אין האונס פוטרו לגמרי מעיקר חיובו עד שיקרא שאיננו "בר חיובא" כלל, אלא שמחוייב הוא ואינו יכול לקיים חיובו. ולכן, למשל, מי שנאנס ולא התפלל את אחת התפילות, חייב להתפלל שתי פעמים את תפילת שמונה עשרה בתפילה הסמוכה, אף על פי שאם היה פטור מן הדין מלהתפלל אז, כגון שהיה אונן, פטור מתפילת תשלומין.
מי שחייב לעשות דבר מה בתוך זמן מסויים, ועד סוף הזמן חשב שיש לו עוד פנאי לעשות, וכשהגיע סוף הזמן נאנס, כגון שנשבע או נדר לעשות דבר מה תוך חודש ובסוף החודש נאנס, יש אומרים שהרי זה אנוס ופטור, ויש אומרים שאונס בסוף הזמן לא חשוב אונס.
"אין אונס בגיטין". כגון: אדם שאמר לאשתו: "הרי זה גיטך אם לא אבוא עד יום פלוני", ונאנס ולא בא, הרי זה גט, ואינו יכול לטעון שמחמת אונס לא בא.
מי שאנסוהו לקדש אשה, יש אומרים שמקודשת, ויש אומרים שאינה מקודשת. הלכה - ספק מקודשת.
מי שקידש אשה בעל כורחה, מן הדין חלים הקידושין, אלא שחכמים הפקיעו את הקידושין הללו, לפי שעשה שלא כהוגן בזה שקידשה בעל כורחה.
מי שאנסוהו למכור דבר מה - המכר חל, ואין הוא יכול לחזור בו לאחר מכן בטענה שלא נתכוון למכור, ואפילו מי שייסרוהו בייסורים, ואפילו תלוהו, עד שמכר, וקיבל את דמי המקח - מכרו מכר ואינו יכול לחזור בו, שכן על ידי הייסורים, גמר בליבו להקנות, והקנה בלב שלם, שהרי אין לו הפסד, משום שמקבל תמורה כנגד מה שמכר.
נדרים שנידרו מתוך אונס, או שעברו עליהם מתוך אונס, מותרים הם מאליהם בלא שאלה מן החכם. והוא הדין בשבועה.
2. אדם שבעל נערה בתולה בעל כרחה.
נאמר בתורה (דברים כב, כח - כט): "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה, ותפשה ושכב עמה, ונמצאו. ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו". פרשה זו באה ללמדנו, שאם אדם אנס נערה בתולה, חייב הוא לשלם לאביה קנס "חמשים כסף", כלומר חמשים סלעים שהם מאתיים דינר; כמו כן למדים, שאם אביה והיא מסכימים, חייב האונס לקחת את האנוסה לאשה, ואסור לו לגרשה.
כן למדים אנו ממה שנאמר: "כי ימצא איש נערה בתולה", שדין תשלום קנס נוהג: א. דווקא ב"נערה", היינו משהביאה סימני נערות (שתי שערות) לאחר שהגיעה לגיל שתים עשרה שנה ויום אחד, עד שנעשית בוגרת, כעבור ששה חדשים; ב. דווקא ב"בתולה", היינו נערה שלא נבעלה לאיש.
מלבד חובת תשלומי קנס בעד הנאת שכיבה, חייב האונס לשלם גם: א. צער - על שעינה אותה בביאת אונס זו; ב. בושת - על הבושה שגרם לה; ג. פגם - על שנפגם ונפחת ערכה.
שלא כמפתה, שאינו משלם את הקנס אלא אם אינו נושא את המפותה לאשה, הרי שהאונס משלם מיד את הקנס לאביה, אף על פי שנושאה לאשה, שנאמר באונס: "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)