|
ניסוך המים מצוה הנוהגת בחג הסוכות, לנסך מים על המזבח בעת ניסוך היין בקרבן התמיד. מצות ניסוך המים נאמרה כהלכה למשה מסיני[1], ומבואר בתלמוד, שבכל אחד משבעת ימי חג הסוכות, כאשר מנסכים את היין יחד עם התמיד של שחר, היו מנסכים גם את המים[2]. וכך דרשו חז"ל על מצוה זו: "מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה"[3]. סדר הניסוךבכל אחד מימי חג הסוכות ממלאים צלוחית זהב, המחזיקה שלושה לוגים מים ממי השילוח, ומכניסים אותה לעזרה דרך שער המים. עם הכניסה לעזרה, היו תוקעים ומריעים בחצוצרות. הכהן המנסך היה עולה אל ראש המזבח ופונה לשמאלו, ונותן את המים לתוך ספל של כסף המחובר למזבח, אשר היה מיועד למטרה זו. בסמוך לו היה ספל המיועד לניסוך היין. ניסוך המים היה נעשה בו זמנית עם ניסוך היין, ושני כהנים היו מנסכים את היין והמים בעת ובעונה אחת[4]. המים לניסוךהמנהג היה למלא צלוחית של זהב במים ממעיין השילוח[5]. רבים מהראשונים סוברים, כי בשביל ניסוך המים יש צורך דווקא במי מעיין, כלומר, 'מים חיים'[6], כמשמעות הפסוק: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה"[7]. ויש המבארים בדעתם, כי דין זה אינו אלא מצוה לכתחילה, אולם כשאי אפשר להביא מים מן המעיין, וכגון בשבת, ניתן להשתמש גם במים אחרים[8]. זמן הניסוךלמרות שזמן הניסוך הוא עם תמיד של שחר בבוקר, הניסוך כשר כבר מהלילה[9]. כלומר, בדיעבד, אם הקדים וניסך יצא ידי חובתו[10]; ויש מבארים, שאף לכתחילה יכול להקדים ולנסך בלילה[11], ויש הפוסלים את הניסוך בלילה[12]. הגבהת הידלכהן המנסך את המים היו אומרים להגביה את ידו, כדי שכל העם יראו שהוא מנסך את המים לתוך הספל כהלכה[13]. זאת משום שהצדוקים הכופרים בתורה שבעל פה, היו נמנעים מלקיים מצוה זו אשר אינה מפורשת בתורה, ופעם אחת כהן צדוקי ניסך את המים על רגליו, והנוכחים שם רגמו אותו באתרוגיהם[14]. ניסוך המים בשבתבשבת שבתוך חג הסוכות מביאים את המים מבעוד יום בחבית זהב חולין שאינה מקודשת ככלי שרת, וממנה ממלאים בשבת. מבחינת ההלכה לא ניתן להביא מים לניסוך בכלי שרת שהתקדש, משום שבכלי שרת המים מתקדשים, ובלינת המים בליל שבת בכלי ייפסלו לניסוך לקרבן תמיד של שחר[15]. ויש אומרים, משום גזירה שמא יאמרו שהמים הללו נתקדשו בשביל לקדש מהם ידים ורגלים[16]. במקרה שהמים נשפכו או נתגלו, היה ממלא מים מן הכיור, משום שהמים המגולים פסולים לגבי המזבח[17]. המנסךהכהנים בלבד רשאים לנסך, ואילו זר שניסך חייב מיתה בידי שמים[18]. בזמן הזהניסוך המים נוהג דווקא כשהמקדש קיים[19], וכוונת הדברים היא, כשיש מזבח בנוי, זאת על פי הכלל האמור במשנה: "מקריבין אף על פי שאין בית"[20]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
