|
חומות ירושלים חומות ירושלים: חומות המקיפות את תחום העיר המקודשת בקדושת ירושלים. העיר ירושלים היתה "עיר רבתי עם"[1] - כלשון הנביא ירמיהו, ומן הערים הגדולות בעולם העתיק[2], ממילא חומותיה מקיפות שטח נרחב. חומה זו תוחמת את קדושתה של ירושלים לענין אכילת קרבנות, ושאר דברים הנוהגים בקדושת ירושלים, כגון, אכילת מעשר שני, שילוח טמאים מחוץ לעיר ועוד. כך היא לשון המשנה: "לפנים מן החומה מקודש [משאר ארץ ישראל] שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני"[3]. בדברי חז"ל מוצאים דיונים אודות קדושת חומות ירושלים בימי בית ראשון, כמו כן אודות קדושת חומת ירושלים בימי בית שני. כן נאמרו בירושלים הלכות מיוחדות שאינן נוהגות בשאר ערי ארץ ישראל, וכתבו ראשונים ואחרונים, שכל ההלכות המובאות בדברי חז"ל בנוגע לירושלים, נוהגות דווקא לפנים מן החומה המקודשת[4]. מקובל בין הפוסקים, שירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, עובדה שיש לה משמעות לענין קריאת המגילה בפורים בחמישה עשר באדר[5]. בניין החומות בימי דוד ושלמהבימי דוד המלך היתה ירושלים מוקפת חומה, כמתואר בפסוקים, שדוד צר על ירושלים והיבוסי היושב בתוכה, ככתוב: "וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבוסי יושב הארץ, ויאמר לדוד לאמור: לא תבוא הנה... וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד... ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה"[6]. כבר בימי דוד גדלה העיר באוכלוסין ובנינים וארמונות, כמובא בשירת דוד: "סובו ציון והקיפוה סיפרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון"[7]. שלמה המלך הוסיף ובנה את ירושלים ואת חומותיה, ככתוב: "עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלם סביב"[8]. לבניית החומה ומבנים אחרים העסיק שלמה מאה וחמישים אלף גרים מבני הארץ, ככתוב: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה'... ואת חומת ירושלם"[9]. וכתבו הראשונים, שבעת שבנה שלמה את חומות ירושלים קידש את חומות העיר ותחומה לאכילת קדשים קלים[10]. חומות אלו עמדו כל ימי הבית הראשון עד חורבן המקדש וירושלים על ידי נבוכדנאצר. באשר להיקף החומות של ירושלים בימי דוד ושלמה, קיימת מחלוקת בין החוקרים, יש המצמצמים את תחומיה, לתחומי 'עיר דוד', היינו הגבעה הצרה המשתרעת מהר הבית ומשתפלת אל מעין השילוח. מאידך, יש מן החוקרים המרחיבים את תחומי ירושלים בימי בית ראשון, וסבורים שהחומה כללה את העיר העליונה, ובכך השתרעה ירושלים על שתי הגבעות, מנחל קידרון במזרח עד גיא בן הינום במערב[11]. בהקשר לכך, ראוי לציין, ששלמה חגג את חנוכת המקדש בהשתתפות - "קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים"[12], זאת, בתקופה שבה נאמר: "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב"[13]. הסברא נותנת, שתחום מצומצם של העיר, לא היה יכול להכיל את ההמונים העולים לירושלים, שכן חובה לאכול את הקרבנות בקדושה בתחומי החומות. בהכרח יש לומר, שכבר בימי שלמה התפרסה העיר על שטח נרחב. חומת ירושלים בימי חזקיהובימי חזקיהו נעשו שינויים קלים בחומה, ככתוב: "ויועץ [חזקיהו] עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר... ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ... ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את המלוא עיר דויד"[14]. המלך בנה מחדש את החומה שפרץ אמציה בירושלים באורך ארבע מאות אמה, ובנה מגדלים וכן 'חומה אחרת' באיזור ה'מילוא', היינו, החומה שמדרום מזרח להר הבית. עוד מתואר בנביאים, שחזקיהו נאלץ להרוס כמה מבתי העיר, ומאבני הבתים ביצר את חומת ירושלים, ככתוב: "ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה"[15], היו אלה פעולות חרום לחיזוק ירושלים מפני האויב[16]. לתוספת שהוסיף חזקיהו על חומת ירושלים, יש משמעות להלכה, שכן, חזקיהו עודד את העם לבוא ולחגוג את חג הפסח בירושלים, והביא גם עולי רגל מן השבטים בצפון, כגון, מאפרים, מזבולון ונפתלי[17]. לאור האמור, היה צריך חזקיהו לקדש את חומות ירושלים לאכילת הפסח ושאר הקרבנות. ומאחר שבזמנו היו נביאים כמו ישעיהו ותרי עשר הנביאים, ממילא, ניתן היה לקדש את התוספת לחומות ירושלים באמצעות מלך ונביא ואורים ותומים[18]. לדעת חכמים וחוקרים, ניתן לאתר את תוואי חומת חזקיהו, שהקיפה את ירושלים של ימי בית ראשון בהיקף נרחב[19]. לאור הנתונים המצויים כיום בעולם המחקר, ניתן לסמן את תוואי החומה הקדומה שנתקדשה בימי חזקיהו לדורות. חומה זו נפרצה בידי חיילי נבוזראדן עם כיבוש העיר וחורבן המקדש, ככתוב: "ואת חומות ירושלם סביב נתצו כל חיל כשדים"[20]. בנין החומות בימי נחמיהבימי עזרא ונחמיה הקימו ישראל את חומות ירושלים מחדש. מן הכתובים נראה, שהחומות הוקמו על גבי היסודות של חומת ירושלים שהקימו דוד, שלמה וחזקיהו בימי בית ראשון. כך מתואר בספר נחמיה: "והעיר רחבת ידים וגדולה" – כלומר, העיר וחומותיה נשארו ברחבותם כבעבר בימי בית ראשון, וכך השערים הקבועים בה, אלא שהבתים שנהרסו בעת החורבן טרם נבנו. נחמיה תכנן את בינוי חומת ירושלים ובתיה על פי תוואי החומות ששרדו מימי בית ראשון. התוואי הכללי של החומה נשאר כשהיה, ככתוב: "ויאמרו לי: הנשארים [בירושלים] אשר נשארו מן השבי, שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה, וחומת ירושלם מפורצת, ושעריה נצתו באש"[21]. פרצות ושערים אלה, הם שנועדו לשיקום. נחמיה מתאר את הסיור שערך לאורך החומה של בית ראשון: "ואצאה בשער הגיא לילה... ואל שער האשפות, ואהי שובר [אבנים] בחומת ירושלם, אשר הם פרוצים ושעריה אוכלו באש"[22], היינו, טבעת החומה סביב העיר נשארה כשהיתה, ונחמיה סייר במקום כדי לסתום את הפרצות ולשקם את החומות ואת השערים השרופים. לפי המתואר בפסוקים חילק נחמיה את החומה העתיקה סביב ירושלים לקטעים, משער לשער וממגדל למגדל, והטיל על בני הערים והכפרים, כגון, בני יריחו או בני תקוע לבנות, כל קבוצה את הקטע שלה בחומה. סתימת הפרצות בחומה הושלמה תוך חמישים ושנים יום[23]. לאור העובדה שעולי גולה היו מועטים, הדבר מלמד, כי אכן, עסקו בסתימת הפרצות, ולפיכך יכלו לסיים את המלאכה תוך תקופה קצרה. חנוכת חומת ירושלים וקידושה בימי עזרא ונחמיהמתואר בנחמיה, שבוני החומה סיימו לבנות את החלק שבאחריותם, ועמדו וקידשו את הקטע בחומה שהוטל עליהם לבנותו, וכלשון הפסוקים: "ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים, ויבנו את שער הצאן. המה קדשוהו ויעמידו דלתותיו, ועד מגדל המאה קדשוהו - עד מגדל חננאל". יש מן הראשונים שכתב, שלא קידשו ממש אלא קידשו את הישן[24]. בספר נחמיה[25] מתוארת השמחה הגדולה שהיתה בחנוכת חומת ירושלים בתחילת ימי הבית השני. במעמד זה, הקיפו את חומות העיר בתהלוכה מיוחדת, והקריבו שתי תודות. יש מן האמוראים מי שסובר, כי תהלוכה זו נועדה לקידוש העיר מחדש[26]. לפי שיטה זו, הקדושה הראשונה של ירושלים, שנתקדשה בימי שלמה היתה זמנית, ועל כן היה צורך לחזור ולקדש את העיר באמצעות תהלוכת התודות. אולם יש מחכמי התלמוד האומרים, ש'קדושה ראשונה' היתה קדושה לדורות, ממילא, לא היה צורך בקידוש המקום בימי עזרא ונחמיה. לדעה זו מטרת התהלוכה היתה לרומם את כבודה של ירושלים, עם השלמת החומה ובנין העיר מחדש, וכזיכרון לקידוש שקידש שלמה, וכך נקבע להלכה[27]. השערים בחומה והמגדלים בימי בית שניכאמור, בנה נחמיה את חומת ירושלים על יסודות חומת בית ראשון, כך גם חידש את השערים הקודמים ובנה לידם מגדלים. לא ידוע כיום בוודאות האם נעשו שינויים בתוואי החומה. בניית החומה בתוואי הישן הקלה על הבונים, שכן מצאו חלקים בנויים בחומה. לא כל שערי ירושלים בימי בית ראשון נזכרו בדברי הנביאים, עם זאת נזכרו שבעה שערים משערי החומה בהקשרים שונים, כגון, שער אפרים[28], שער הפינה[29], שער בנימין[30], שער הגיא[31], שער הסוסים[32], שער הדגים[33], שער החרסית[34]. בספר נחמיה נימנו עשרה שערים שבנו עולי הגולה בחומות ירושלים, והם: שער הצאן, שער הדגים, שער הישנה, שער הגיא, שער האשפות, שער העין, שער המים, שער הסוסים, שער המפקד, שער אפרים[35] ושער המטרה[36]. מתוך השערים שנזכרים בספרי הנביאים בימי בית ראשון, נזכרים בנחמיה: שער הדגים, שער אפרים, שער הגיא, וכן מגדל חננאל ועוד. מתוך הענין נראה, ששערים אלו היו צריכים בנייה מן היסוד ומשום כך הוזכרו, כחלק ממפעל חידוש חומת ירושלים[37]. יש מן הפרשנים האומרים, כי תחילה הקימו את 'שער הצאן' - וכך היו הולכים ובונים את החומה, השערים והמגדלים סביב - זה אחר זה[38]. כן נמנו מגדלים גבוהים שנקבעו במקומות שונים בחומה להגנה על העיר, והם: מגדל חננאל, מגדל המאה ומגדל התנורים. כמו כן שיקמו את "המגדל היוצא מבית המלך"[39], שנקרא גם "המגדל הגדול". מבין השערים, ניתן לזהות כמה מהם לפי הענין, כגון, שער המים ושער העין, שלפי המתואר היו בעופל, כלומר, בדרום מזרח הר הבית, ונקבעו כשערים בחומה המזרחית הפונה למורד נחל קדרון. ניכר מתוך הדברים, שמשם היתה הדרך המוליכה אל מעין השילוח, הנובע לרגלי ההר בדרום מזרח הר הבית. החומות והמגדלים בסוף ימי בית שני - על פי יוסף בן מתתיהובכתבי יוסף בן מתתיהו מצינו תיאור מפורט של חומות ירושלים סמוך לחורבן. יוסף מציין פעמים אחדות את "החומה העתיקה... שהיה בניינה איתן - מעשה ידי דוד ושלמה"[40]. כאמור, אנשי בית שני שיקמו את החומה העתיקה ושעריה. בנוסף לכך, בנו חומות חדשות סביב שכונות שנוספו על העיר, אשר נבנו סמוך לחורבן בית שני. יש משמעות הלכתית לעובדה זו, שכן, אמרו חכמים שחומות בית ראשון נתקדשו ב'קדושה ראשונה' וקדושה זו היא גם לעתיד לבוא, כלומר, חומות בית שני שניבנו על חומת דוד ושלמה נתקדשו אף הן מכוח קדושת חומת בית ראשון. להלן כמה נקודות מפתח לאורך החומה, אשר לפי המסורת שבידי יוסף נבנו על יסודות החומה העתיקה[41]. אחת הנקודות שמציין יוסף, הרי זו הגבעה הגבוהה שעליה נמצאת 'מצודת דוד המלך' בצפון מערב חומת העיר, שם עמד מגדל גבוה הנקרא 'מגדל היפיקוס'. מצודה זו הנקראת על שם דוד מקורה במגדל קדום שעמד שם, הנקרא בכתובים 'מגדל דוד'[42]. מגדל זה, לדבריו, היה חלק מן "החומה העתיקה". חומה זו פנתה מן הנקודה הצפונית והתמשכה לכיוון מערב כשהיא מגינה על העיר מכיוון גיא בן הנום, פונה לדרום ומגיעה למעין השילוח בדרום מזרח[43]. ממעין השילוח פנתה החומה והקיפה את העיר ממזרח והמשיכה צפונה עד העופל והגיעה להר הבית. לדברי יוסף נקבעו בחומה זו ששים מגדלים להגנת העיר. חומה שניה גם היא נבנתה בימי בית ראשון והיתה חלק מן החומה הישנה, חומה זו חצתה את העיר לשנים. תחילתה במגדל היפיקוס - המגדל בצפון מערב, משם פנתה למזרח, וסיומה בהר הבית בצפון מזרח ליד מצודת 'אנטוניה'. בחומה זו היו ארבעה עשר מגדלים. כאמור, בנוסף ל'חומה העתיקה' הנזכרת, היתה חומה חדשה שהקיפה את העיר מצפון, וכללה בתוכה שכונה חדשה, שנקראה 'ביזיתא'[44] או 'ביציתא'[45]. בחומה זו היו תשעים מגדלים. ידיעת מספר המגדלים חשובה, שכן, לדברי יוסף המרחק בין מגדל לחבירו היה מאתים אמה, והדבר נותן מושג על היקף חומת ירושלים[46]. היקף חומת העיר הגיע להערכתו לשלושים ושלש איצטדיות[47]. נתונים אלה חשובים לקביעת תחום ה'קדושה הראשונה' של ירושלים, וכן קדושתה בימי בית שני וכך בעתיד. 'שני בצעים היו בירושלים' – המושג ומשמעותו להלכהכמובא לעיל, נוספו שכונות לירושלים שנקראו 'ביזיתא' 'ביציתא' או 'בצעתא', ומשמעות המושג ביוונית 'עיר חדשה'. שכונה כעין זו צריכה הגדרה הלכתית באשר לאפשרות לאכול בה קדשים ומעשר שני, כגון, לאכול קרבן פסח בתחום השכונה החדשה. מן המקורות הננו למדים על קיומן של כמה שכונות כאלו, כמתואר בתלמוד[48]: "שני בצעים [שכונות חדשות] היו בהר המשחה - הר הזיתים - תחתונה ועליונה, אחת למעלה בגובהו של ההר ואחת בשיפוליו. השכונה התחתונה שהיתה סמוכה להר הבית - "נתקדשה בכל אלו"[49]. פירוש הדברים: לאחר שהקיפו את השכונה בחומה, קידשו אותה במעמד מלך, ונביא, וסנהדרין ואורים ותומים, שכך היא המצוה לכתחילה, לקדש את ירושלים כפי שקידש משה את המשכן במדבר. לעומת זאת השכונה העליונה, זו נתקדשה בראשית ימי הבית השני על ידי 'עולי גולה'. השכונה העליונה לא נתקדשה אלא "באחת מכל אלו", היינו על פי בית דין, זאת, שלא במלך ושלא באורים ותומים. "ולמה הכניסוה? מפני שתורפה של ירושלים היא ונוחה היא ירושלים ליכבש משם"[50]. ואמרו חכמים, שהשכונה התחתונה שהיתה קדושתה גמורה - 'חברים' - היינו תלמידי חכמים - נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, אבל לא בעליונה, שלא היתה קדושתה גמורה, ואילו עמי הארץ היו אוכלים בשתיהן קדשים קלים ולא מעשר שני[51]. כמתואר לעיל היתה שכונה נוספת שהוקפה חומה בצפון העיר, ואף היא נקראה 'ביזיתא' או 'בצעתא'. אף שם היתה בעיה של קדושת המקום לענין אכילת קדשים. ושאלו האחרונים: מדוע לא מיחו חכמים בעמי הארץ שאכלו בשר קרבנות בשכונה העליונה, הרי בשר הקרבן נפסל משיצא מחוץ לחומה המקודשת? ותירצו, שמן התורה המקום מתקדש גם "באחד מכל אלו", כגון, שהיו סנהדרין באותו מעמד, והחומה הוקמה על דעתם, אלא שקדושה זו אינה קדושה גמורה[52], זאת, מדרבנן, שכן מצוה לכתחילה לקדש "בכל אלו", אך בדיעבד תופסת הקדושה גם ב'אחד מכל אלו'. לפיכך, כשעמי הארץ אכלו שם קדשים, היה עליהם קדושת קרבן, ולא נפסלו, כי המקום מקודש מן התורה. ומובן מדוע לא מיחו בהן חכמים, כי חכמים הם שקידשו את המקום, זאת, כדי לחזק את ירושלים בתוספת של שכונה מבוצרת[53]. הכספים לבנין החומהחומת העיר ומגדלותיה, נבנים מהכסף הנשאר מתרומת הלשכה[54]. יש מי שכותב, כי הסיבה שהחומה נבנית מכספים אלו ולא מכספי אנשי העיר כמו בכל עיר אחרת[55], היא מכיוון שירושלים לא נתחלקה לשבטים[56]. השתתפות נכרים בבנין החומהאין מקבלים תרומות מגוים לשם בניין חומת העיר ומגדלותיה[57], כפי שאמר נחמיה לגוים מעמי הארץ שרצו להיות שותפים בבנין החומה: "ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים"[58]. אמנם, האיסור לקבל סיוע מגוים הוא דווקא מאנשים פרטיים, אבל מן המלכות ניתן לקבל סיוע[59], כפי שקיבל נחמיה מאת המלך ארתחשסתא[60]. טעם הדבר הוא, משום שהמלכות לא תבקש בחזרה את מה שהיא נתנה[61]; או משום שאין לחשוד בה שכוונתה לפעול לרפות את ידי הבונים[62]. יש מי שכותב, כי האיסור הוא דווקא כאשר הגוי מתנדב לעזור בחינם, אבל לא כאשר הוא מקבל שכר על כך[63]. בנבואות העתיד נאמר: "ובנו בני נכר חומותיך"[64], וניתן להבין כי הגוים אכן יבנו את החומות בעתיד[65] – אם כי יש מי שכותב כי בני נכר אלו יתגיירו[66]. קדושת 'לפנים מן החומה'תחום העיר שבתוך החומות, החל מפתח הכניסה של חומת ירושלים ופנימה, ועד לפתח של הר הבית נקרא 'מחנה ישראל'[67]. תחום זה אסור בכניסה למצורעים כדין מחנה ישראל במדבר, כדרך שאיסור זה נוהג בערים מוקפות חומה אחרות[68]. המשנה מגדירה את קדושתו של מקום זה במושג - 'לפנים מן החומה', וההלכות המיוחדות לתחום זה הן, ששם אוכלים קדשים קלים ומעשר שני[69]. הלכות אחרות נאמרו על ידי חכמים, בהן באה לידי ביטוי קדושת ירושלים, כגון: "אין מלינין בה את המת... ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות... ואין נוטעין בה גנות ופרדסים... חוץ מגינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים... ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים מפני אהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים... ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים"[70]. תוספת על החומההמשנה מונה כמה תנאים הנדרשים בעת שבאים להוסיף על חומת ירושלים שטח שיתקדש בקדושת העיר, או כשבאים להרחיב את העזרה. הקידוש צריך להיעשות במעמד מיוחד בנוכחות: מלך, נביא, אורים ותומים, סנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר[71]. לפי השיטה האומרת, כי עזרא קידש את העיר מחדש בעת חנוכת החומה בתהלוכה הנזכרת, אין צורך בכל התנאים הנזכרים לשם פעולת הקידוש, אלא די באחד מהם[72]. אולם לפי השיטה האומרת, כי בתהלוכה זו לא קידש עזרא את העיר, שכן היתה מקודשת מימי שלמה, לדעה זו אין אפשרות להוסיף שטח מקודש לעיר, ללא קיומם של כל התנאים הנזכרים. וכתבו הראשונים: "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך... חומת ירושלים עד מקום שירצו... וכיצד מוסיפין על העיר? - עושין בית דין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבהם, והולכים בית דין אחר שתי התודות ושתי התודות זו אחר זו, ועומדין בכנורות ובנבלים ובצילצל על כל פנה ופנה ועל כל אבן שבירושלים, ואומר: 'ארוממך ה' כי דליתני...' עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו ועומדין שם, ואוכלים שם לחם תודה - אחת משתי התודות - והשנייה נשרפת. ועל פי הנביא שורפין את זו ואוכלין את זו. כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור"[73]. אכילת קדשים בהעדר חומהלפי השיטה האומרת, כי בקדושה הראשונה נתקדשה העיר גם לעתיד, הרי שהקדושה אינה תלויה בקיומה של החומה, ועל כן ניתן לאכול קדשים קלים ומעשר שני, אף בהעדרה[74]; וכך קובעים להלכה רבים מהראשונים[75]. מאידך יש מן הראשונים האומרים כי הקדושה בטלה[76]. קדושת החלונות ועובי החומההחלונות ועובי החומה, קדושות בקדושת ירושלים[77]. בגמרא מבואר, כי קדושה זו היא דווקא כאשר החלל של החלונות מתחיל מהרצפה, אבל חלונות הנמצאים בגובה החומה אינן קדושות – והרי הן כמו הגגות והעליות של ירושלים, אשר לא נתקדשו. הוא הדין גם לעובי החומה, שדווקא כאשר חלקה העליון של החומה שווה לרצפה היא מקודשת בקדושת העיר[78]. ויש הסוברים, כי אף חלונות הנמצאים בגובה נתקדשו[79]; זאת, כחלק מן השיטה האומרת, שגגות בתי העיר ירושלים והעליות נתקדשו[80]. יש מהראשונים הסוברים, כי הגגות והעליות, וכן החלונות ועובי החומה לא נתקדשו לאכילת קדשים, אבל לאכילת מעשר שני, הם נתקדשו[81]. טעם הדבר שהחומה היתה מתקדשת, למרות שבקידוש העיר היו הולכים בתוך החומה, הוא מכיוון שעוביה נכלל בדעת בית הדין; או מאחר שמדובר דווקא בחומה שחלקה העליון שווה לקרקע, וניתן ללכת שם[82]. ויש סוברים שתהלוכת התודות היתה מחוץ לחומה ובכך נתקדשה החומה שבפנים[83]. אמנם, לגבי שערי ירושלים הדבר מוסכם כי הם לא נתקדשו, כדי שהמצורעים המשולחים אל מחוץ לעיר, יוכלו להיכנס בחלל השער מפני החמה או מפני הגשמים[84]. פרצות בחומהבמהלך הדורות ניבעו פרצות בחומות ירושלים. ומתואר, כי שלמה המלך סגר את "פרץ עיר דוד אביו"[85]; ופירשו חז"ל, כי היו אלו פרצות שנעשו על ידי דוד המלך, על מנת שייכנסו בהם עולי רגלים[86]. בימי בית שני נהרסו חלקים מן החומה כתוצאה ממלחמות שהתקיימו סביב ירושלים, ואנשי ירושלים עמלו לבנותם מחדש[87]. יש מן הראשונים הכותבים, כי הן היו קיימות בזמנו של הלל הזקן[88], ובזמנו של רבן גמליאל[89]. בתקופות בהן היתה החומה פרוצה, התעוררה בעיה של טלטול בשבת. אכן, מוצאים בתלמוד דיונים אודות הבאת הלולבים בשבת למקדש[90], וכשהחומה נפרצה היו מביאים אותם למקדש בערב שבת. דיון דומה מצינו בענין הבאת סכיני השחיטה לעזרה בערב פסח שחל בשבת, ומובא בגמרא, שהיו נותנים את הסכין בין קרניו של הקרבן[91]. כל זמן שרוב החומה קיימת פרצותיה של החומה אינן גורעות מהדינים הנוהגים בתחומי ירושלים, והיא עומדת בקדושתה[92]. אמנם, לעניין הלכות שבת יש מהאמוראים הסוברים, כי קודם שנפרצו חומות ירושלים, היא לא היתה נחשבת לרשות הרבים - מאחר שדלתותיה היו ננעלות בלילה; אולם לאחר שנפרצו בה פרצות, היא הפכה לרשות הרבים[93], וכך נוקטים רבים מן הראשונים[94]. מעולם המחקרהמחקר הארכיאולוגי סביב חומות ירושליםהמחקר הארכיאולוגי בירושלים מתקיים זה כמאה חמישים שנה, מאז הגיעו משלחות חוקרים מארצות שונות לחקור את עברה של העיר. אלפי מאמרים נכתבו אודות המימצאים השונים. התיאורים בערך שלפנינו מתבססים על הערכות הארכיאולוגים בימינו. כן הערנו על קיום דעות חוקרים החולקים על התפיסה המקובלת. עולם הארכיאולוגיה אינו משוחרר מדעות קדומות. חלק מן החוקרים אינם מקבלים את האמור בתנ"ך כספר נבואה, אלא כאוסף כתבים, שנכתבו על ידי 'עורכים' שונים. מכאן גם השיטה של ה'מצמצמים', וההתעלמות מפסוקים מפורשים המתארים את ירושלים של ימי בית ראשון, כ"משוש כל הארץ – קרית מלך רב", וכ"עיר רבתי עם", שלא לדבר על פרשנות לפסוקים שלא כרוחם. לא למותר להוסיף שאף הארכיאולוגים מגששים את דרכם, וכידוע, יצא חוקר בשם עמנואל וילקובסקי המערער על רבות מן ההנחות והשערות החוקרים, עקב טעות בתיארוך התקופות השונות בארכיאולוגיה. מכאן הזהירות בקביעת מסמרות במקצוע שנוי במחלוקת ונתון עדיין בערפל. לא באנו להכריע בשאלות אלה, אלא לומר, שגם לפי הערכות הארכיאולוגים כיום, ניתן להציע תוואי של חומות ירושלים כפי שהתקדשו ב'קדושה ראשונה'. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
