חומרי הבניין והכלים: החומרים השונים שנקבעו בתורה לצרכי הבנין והכלים.

בעת הציווי על בניין המקדש וכליו, נזכרים בתורה החומרים המשמשים לקיום המצווה^[1], ככתוב: "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם: זהב וכסף ונחשת. ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים. ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים ועצי שטים. שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. אבני שוהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן". באשר לשימוש באבנים כחומרי בנין, מצינו, שמזבח העולה צריך להיבנות מאבנים שלא הניפו עליהן ברזל, ככתוב: "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך"^[2].

כלי השרת במקדש נעשים ממתכות שונות, מזהב, כסף ונחושת, ואילו המנורה והציץ נעשים מזהב טהור. כן נעשה שימוש בחלק מן הכלים בעצים, כגון מזבח הקטורת ושולחן לחם הפנים עשויים עצי שיטים, עם זאת המצוה היא לעשותם כשהם מצופים זהב. כלים שונים נעשו מכסף, כגון, המחתות והחצוצרות ועוד. באשר לכיור, זה נעשה מנחושת, כך גם המזבח במשכן נעשה מנחושת. כאמור, עצי השיטים שמשו לכמה מן הכלים, אך גם לעמודי המשכן ולחצר המשכן. היריעות שכיסו את המשכן והפרוכות נעשו מצמר ומפשתן. כן נעשה חלק מן היריעות מעורות אילים ועורות תחשים. לעומת האמור, שונה הדבר במקדש, שנבנה מאבני גזית, כלומר, מאבנים מסותתות. התכלת, הארגמן ותולעת השני שימשו לצביעה, הן לצביעת יריעות המשכן, והן לצביעת בגדי הכהונה, וכגון, לצביעת חוטי האבנט, המעיל, החושן והאפוד. חומר מיוחד אחר במקדש היו שנים עשר אבנים טובות שבחושן, ושתי אבני שוהם בכתפות האפוד.

חומרי הבניין בהיכל ובעזרות

את ההיכל והעזרות בונים מאבני גזית, כלומר, אבנים מסותתות, ככתוב: "ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית - אבני גזית"^[3]. מאידך, חל איסור להשתמש בעצים לאכסדראות בעזרה ובסמוך למזבח, ככתוב: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך"^[4], כמו כן, אין להשתמש בעץ בולט בעזרה^[5]. עם זאת מצינו, ששלמה המלך השתמש בעצי ארזים לרוב לציפוי כתלי המקדש, הרצפות ועוד, שכן אלו היו בתוך ההיכל^[6]. יש מהאחרונים מי שכתב, שהאבנים הגדולות שמשו דווקא לבניין ההיכל ושאר המבנים במקדש, ואילו רצפת העזרה וההיכל רוצפו באבנים קטנות דווקא – אבנים יקרות – כדרך היכלי השרים^[7]. שלמה המלך הידר במצוה זו, ותיקן, שחיתוך האבנים וסיתותם ייעשה בדומה למזבח, שנאמר בו: "לא תניף עליהם ברזל"^[8], ובימי בית ראשון היתה הקפדה לסתת את האבנים מחוץ להר הבית, ככתוב: "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו"^[9], זאת, כדי להרחיק את הברזל מהמקדש^[10]. השימוש באבנים הוא להידור מצוה, ובשעת הצורך ניתן לבנות אגפים בהיכל ובעזרות מלבנים^[11], שכן, לבנים אף הן נקראות בתורה – 'אבנים', ככתוב^[12]: "ותהי להם הלבנה לאבן"^[13].

אבני המזבח

עצי שיטים וארזים

שלמה המלך השתמש בעצי ארזים וברושים לבנין המקדש, ככתוב: "ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים... ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים"^[23]. ארזים אלו הובאו לירושלים מהרי הלבנון, עצים שסיפק אותם מלך צור בהזמנה מיוחדת. כך גם בראשית ימי בית שני הזמין זרובבל עצים לבנין הבית, ככתוב: "ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצידונים ולצורים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם"^[24]. ארזי הלבנון הינם עצים גדולים ועבים המתאימים לבנייה, עקב היות העץ קל וחזק, ומשום כך נבחר עץ זה לבנין המקדש והכלים. בגמרא מונים חז"ל עשרה מיני עצי ארזים, כלומר, עצים בעלי גזע עבה, כגון, תדהר, ברוש, תאשור ועוד. בין העצים שמנו חכמים נמנה גם עץ השיטה, המתורגם בגמרא – 'תורניתא'. התורניתא היא ככל הנראה עץ האורן^[25]. במדרש נאמר, שמבין כל הארזים נבחרה דווקא השיטה עבור כלי המקדש, זאת, כדי לכפר בכך על חטאם של ישראל בשיטים^[26]. מאידך, מצינו, שמזבח הקטורת, שנאמר בתורה לעשותו מעצי שיטים, ואילו במקדש שלמה ציפו אותו בעץ ארז^[27], ללמדנו, שעצי הארז למיניהם כולם כשרים לבנין הכלים.

מתכת ועץ בכלי שרת

כלי השרת אינם כשרים אלא אם כן נעשו ממתכת, וכמובא בהלכה: "המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת וכל כלי שרת - אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד, ואם עשאום של עץ, או עצם, או אבן, או של זכוכית - פסולין"^[28]. מובא בתלמוד, שאף שלכתחילה יש לעשות את כלי השרת במקדש מהחומר האמור בתורה, עם זאת, בדיעבד, ניתן לעשותם מכל מתכת שהיא^[29]. דוגמא לדבר מצינו באשר למנורה, שמצוה לכתחילה לעשותה מזהב טהור, ככתוב בתורה, אך למעשה, אם אין זהב בנמצא, ניתן לעשותה מכל מתכת אחרת. כך עשו החשמונאים, שהשתמשו תחילה בשפודי ברזל לעשיית המנורה^[30], לאחר שמנורת הזהב שהיתה במקדש בזמנם נשדדה על ידי אנטיוכוס. בגמרא נאמר: "העשירו - עשאוה של כסף, העשירו - עשאוה של זהב"^[31], כלומר, לאחר שעשו מנורה מברזל, והעשירו החשמונאים, הכינו מנורה ממתכת יקרה יותר, תחילה מכסף ורק לבסוף מזהב. ההלכה האומרת, שחובה על כלי השרת להיעשות דווקא ממתכת, ואין לעשותם מעץ, אבן וכד', מנוגדת לכאורה לפשט הכתובים, המתארים את השולחן ואת מזבח הקטורת, ככלים העשויים מעצי שיטים, ורק הציפוי נעשה מזהב, לפיכך יש לשאול מנין האיסור לעשות את הכלי כולו מעץ? יש מהאחרונים שהסבירו, שכיוון שכלים אלו מצופים זהב, הם נידונים ככלי מתכת, זאת, מאחר והשימוש בכלי נעשה דווקא על גבי הציפוי, נמצא, שהציפוי עיקר ולא העץ שמתחתיו, שאינו אלא תמיכה לציפוי. לשיטה זו רצוי לעשות את כלי המקדש הללו שיהיה הכלי כולו עשוי זהב, שכן, מצוה לכתחילה שיהיו הכלים עשויים מתכת בלבד, וחסרון העץ לא מעכב בהם כלל! ^[32]

מעולם האגדה

חומרי הבנין במקדש – גמול ישראל לקב"ה על חסדיו עמם במצרים

"'וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם... ותכלת וארגמן... ועורות אלים... שמן למאור' (שמות כה ג – ו): לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי שלשה עשר דברים [בתרומותיכם, אלא הנכם משיבים לי במעט על חסדי עמכם ביציאת מצרים] - כנגד שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים, ואלו הן: 'ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי, ואעידך עדי, ואתנה צמידים על ידיך, ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזניך, עטרת תפארת בראשך' (יחזקאל טז, י -יב). 'ולחמי אשר נתתי לך - סולת ושמן ודבש האכלתיך' (יחזקאל טז, יט) הוי: שלשה עשר שהפרשתם לי - כנגד שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים".

זהב טהור

ברבים מן הכלים נאמר בתורה לעשותם מ'זהב טהור', כגון, הארון[33][./חומרי_הבניין_והכלים#cite_note-הערה34-33 [33]], וכן בשלחן[34][./חומרי_הבניין_והכלים#cite_note-הערה35-34 [34]], וכן במנורה[35][./חומרי_הבניין_והכלים#cite_note-הערה36-35 [35]], וכך גם בציץ[36][./חומרי_הבניין_והכלים#cite_note-הערה37-36 [36]]. בפשוטם של דברים נראה, שהכוונה היא, שיהא הזהב מזוקק בלא תערובת של חומר אחר בתוכו. כך גם יש לומר באשר לכיור, שצריך להיעשות מנחושת מזוקקת, וכיוצא בכך בחצוצרה שיש לעשותה מכסף מזוקק. אולם מסתבר שלא לכך התכוונה התורה, שכן, כלים העשויים ממתכת מזוקקת ונקיה, אינם קשיחים ועמידים, ואינם ראויים לשימוש. לפיכך יש לומר, כמו במקרים רבים אחרים בהלכה: "דיברה תורה בלשון בני אדם"^[37]. אלא כוונת התורה ללמד, שהמתכת תהיה נקיה מסיגים ומעופרה של המכרה, ולאחר הזיקוק מוסיפים למתכת את הסגסוגות והחומרים ההכרחיים לעמידותה, שתהא המתכת חזקה ומחושלת - כמקובל אצל יוצרי המתכות, המערבבים במתכת חומרים שונים, כדי להקשות אותה לתפקידיה השונים^[38]. כמובא לעיל, 'זהב טהור' הנעשה עבור כלים ותכשיטים מוסיפים לו חומרים להקשותו. לפי המקובל בין המומחים ואנשי המקצוע, מוסיפים לנחושת ולכסף בעת ההתכה למעלה מעשרים אחוז של חומרים נוספים. במיוחד באשר לזהב, שהיא מתכת רכה מאד, מוסיפים לה מתכות שונות לחיזוק. כן כתבו האחרונים, שבדיני מקח וממכר, משתמשים בני אדם במושגים שונים, כגון 'כסף צרוף', 'זהב טהור' ועוד, אך ברור, שאין הכוונה ל'טהור' במאת האחוזים, שכן, דבר זה אינו מעשי, אלא הכוונה היא לכמות החומר המירבית שתאפשר את עמידות הכלי^[39]. כך הוא בדיני מקח וממכר לצורך יצירת מוצרים, וכך הוא גם באשר לכלי המקדש.

מעולם ההלכה והמחקר

חומרים חדישים בבית המקדש השלישי

אינו דומה בניין המקדש בימי בית ראשון לבניינו בימי בית שני, שם ניתנו פתרונות חדשים לנושאים שונים במקדש. כגון, לפתרון הבאת מים לעזרה הכינו הבונים את ה'ים שעשה שלמה', ואילו בימי בית שני הקימו את 'לשכת הגולה' להבאת מים לעזרה. כך גם באשר לכיור, נמצאו פתרונות חדשים לשאלות הלכתיות ב'מוכני' שהוסיפו וכיוצא בכך. יש כללים בהלכה המכתיבים את הבנייה, כגון, "זה אלי ואנוהו", שיש ליפות את הבנין ככל האפשר, כמו כן – "אין עניות במקום עשירות", ואם יש חומרים חדשים ויקרים ראוי להשתמש בהם, וכך היא המצוה, ככתוב: "לרומם את בית אלהינו" (ראה רמב"ם בית הבחירה א, יא).

מכאן כמה הערות באשר לשימוש בחומרים שונים בבית המקדש בעתיד. כאמור החומרים שנאמרו במפורש בתורה לעשיית הכלים – הם מעכבים במצוה, אלא אם כן יש דרשת חז"ל מפורשת בעניינם, האומרת, שניתן לשנות את החומר של הכלי במקרים מסויימים.

באשר לשימוש בעצים, שלמה המלך הזמין עצי ארזים שהיו המשובחים בזמנו, וכבר התנבא ישעיהו (ס, יג): "כבוד הלבנון אליך יבוא, ברוש תדהר ותאשור יחדיו, לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד", הווה אומר, שכל עץ המכבד את מקום השכינה ראוי להשתמש בו.

באשר לאבני המזבח, יש מקום לשימוש בחומרים ובאמצעים שנתחדשו בדורנו, כגון, בחומרי מילוט והדבקה יעילים ומוצקים המצויים בתעשיית הבנין. יתירה מזו, לאור שיטת הראשונים האומרים, ש'אבנים שלמות' פירושו - אבנים חלקות, כדלעיל, ניתן להחליק את האבנים, זאת, שלא כדעת אלו הסוברים שיש לקחת אבנים גולמיות מן הטבע דווקא. כמו כן, לאור שיטת הרמב"ן (שמות כ, כא) הכותב, שניתן לסתת את אבני המזבח - "בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו בסוטה מח, ב", לשיטה זו ניתן להחליק את אבני המזבח באמצעות מלטשות מיהלומים וכד'. כמו כן ניתן להשתמש בקרני לייזר לחיתוך אבני המזבח, וכך לחריטת אבני החושן.

עם זאת, נראה, שאין ראוי להשתמש במוטות ברזל לחיזוק שלד בנין המקדש – כמקובל בדורנו - זאת, לאור העובדה ששלמה הרחיק את הברזל מן המקדש, ככתוב (מלכים א' ו, ז): "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנתו", לפיכך ראוי שישתמשו לבנין הבית במתכות מחושלות אחרות, כגון אלומיניום וכד'. מאידך, אין איסור מן התורה להשתמש בברזל לבנין הבית, שכן השתמשו במקדש בברזל, כגון, אונקליות של ברזל בבית המטבחיים, טבעות של ברזל, וכן הצבת 'כלה עורב' בגג ההיכל (וראה רמב"ן שמות כ, כא).

באשר לשימוש בחומרי הצביעה במקדש, ראה בערכים תכלת, ארגמן ותולעת שני.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)