|
זונה זונה היא כינו הלכתי לאשה האסורה להנשא לכהן מפני קדושת הכהונה. התורה ריבתה מצוות ואיסורים לכהנים עקב היותם משרתי ה'. בין האיסורים שאסרה התורה על הכהן הוא, שלא ישא אשה שאינה לכבוד הכהונה, כגון זונה. איסור זה נוגע לכהנים המקריבים קרבן על המזבח ואינו קיים בלויים וישראלים. כך נאמר בתורה: "אשה זונה וחללה לא יקחו"[1]. ההגדרה ההלכתית של 'זונה' בלשון חכמים היא: "אין זונה, אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות"[2]. מהותהבהגדרת אשה זונה האסורה לכהן נחלקו התנאים[3]. דעת חכמים היא, שזונה האסורה לכהן, היא אשה שנישאה באיסור, כגון, שנישאה לנתין או לממזר. בכלל הנשים האסורות לכהונה, מונים חז"ל אשה שאינה בת ישראל, וכך גם בת ישראל שנבעלה לחלל[4]. עם זאת, אמרו חכמים, שאין אשה נפסלת לכהן אם נבעלה כפנויה, ואינה מוגדרת כ'זונה', ואפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל – איננה נעשית זונה, ואין איסור על כהן לשאתה לאשה[5]. גויהנחלקו האמוראים, האם כהן הבא על אשה גויה לוקה משום זונה, והלכה היא, שכהן הבא על גויה עובר על לאו וגם לוקה, ולמדים זונה גויה מזונה ישראלית, שכן, עבר בכך על לאו, של "אשה זונה... לא יקחו"[6]. גיורתגיורת אף היא אסורה לכהונה אפילו פחותה מבת שלש שנים, כיון שאינה בת ישראל[7]. יש אומרים מפני שהיא בחזקת בעולה קודם גירותה, ואף אם ידוע שלא נבעלה קודם גירותה, הרי היא אסורה מדרבנן, כיוון שהוחזקה כבעולה[8]. אולם יש שאמרו, שגיורת אסורה לכהונה מחשש שמא נבעלה לגוי, לשיטה זו, אם ידוע שהגיורת לא נבעלה קודם גירותה, הרי היא מותרת לכהונה[9]. שבויהשבויה מישראל שנפדית, אסורה לכהן, מפני שהיא ספק זונה, שמא נבעלה לגוי. אם יש לה עד, שלא נתייחד הגוי עמה הרי זו כשרה לכהונה, ואפילו עבד או שפחה או קרוב נאמן לעדות זו. וכן קטן שהיה מסיח לפי תומו נאמן; מעשה באחד שנשבה הוא ואמו, ובנה מסיח לפי תומו, ואמר: נשבינו לבין העכו"ם אני ואמי, יצאתי לשאוב מים - ודעתי על אמי, ללקוט עצים - ודעתי על אמי, והשיאו אותה חכמים לכהן על פיו[10]. כהן שהעיד לשבויה שהיא טהורה הרי זה לא ישאנה שמא עיניו נתן בה, ואם פדאה והעיד בה הרי זה ישאנה, שאילו לא ידע שהיא טהורה לא נתן בה מעותיו[11]. עיר שבאה במצור ונכבשה, אם היו הגויים מקיפין את העיר מכל רוחותיה, כדי שלא תמלט אשה אחת... הרי כל הנשים שבתוכה פסולות לכהונה כשבויות, שמא נבעלו לגויים, אלא מי שהיתה מבת שלש שנים ולמטה, שהיא מותרת[12]. בעילת זנותאשה שנבעלה בעילת זנות - פסולה לכהונה: לדעת חכמים, 'בעילת זנות' הפוסלת את האשה לכהונה, הכוונה היא, לאשה שנבעלה לאדם שאין קידושיו תופסים בה, וכגון, גוי ועבד. כמו כן, איסורי עריות פוסלים, היינו, אשה שנבעלה לאדם האסור עליה באיסור כרת - פסולה[13]. כך גם אם נבעלה לחייבי לאוין, כגון לממזר, וכך, לחייבי עשה, כגון שנבעלה למצרי, בכל אלו הרי היא פסולה לכהונה[14]. ויש אומרים, שבאשה הנבעלת לחייבי לאו או עשה, אין היא בגדר 'זונה' האסורה לכהן[15]. מפי השמועה למדו חכמים, שאשה הנבעלת לחלל, שהנישואין היו בהיתר, מכל מקום נפסלה האשה לכהונה, מפני שנפגמה[16]. הבעילה האוסרתגדר בעילה הפוסלת אשה לכהונה, הוא, שיהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, והאשה תהיה בת שלש שנים ויום אחד. בן תשע שנים, משיערה בה - בין באונס או ברצון, בין במזיד בין בשוגג, בין כדרכה ובין שלא כדרכה, הרי אותה אשה נפסלת לכהונה משום זונה. לפיכך, אשת איש שנבעלה לאחר, בין באונס בין ברצון נפסלה לכהונה[17]. לא בכל בעילה אסורה נאסרת האשה לכהונה, ולכן הבא על הנדה, למרות שהיא בכרת, אין האשה אסורה להנשא לכהן, משום שהבועל איננו בגדר אדם 'זר', וכן אינו 'פסול קהל' והקידושין תופסים בה[18]. כמו כן, אשה הנרבעת לבהמה, שדינה בסקילה, איננה נעשית בכך זונה האסורה לכהן, שכן אין זנות לבהמה, וזו לא נבעלה לאדם[19]. חיוב מלקות בזונהכל כהן, בין כהן גדול ובין כהן הדיוט מוזהר שלא לישא אשה זונה, כהן שעבר וקידש זונה ובעלה – הרי הוא לוקה[20]. חיוב מלקות שאמרה תורה אמור הן על הכהן והן על הזונה[21]. מצינו שנחלקו ראשונים בשאלה: כהן שבא על זונה ללא חופה וקידושין - מה דינו? וכן כהן שנשא זונה ולא בעלה מה דינו? – יש אומרים שלוקה, ויש אומרים שאינו לוקה[22]. דין זונה באכילת תרומהבת כהן שנבעלה למי שאסור לה, הרי שנתחללה מן הכהונה והיא זונה, ואסורה לאכול תרומה[23], שכן נאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל"[24]. בת כהן זו, אם אכלה דינה במלקות, אך אינה חייבת מיתה בידי שמים כזר האוכל תרומה[25]. בת כהן שנבעלה לאסור לה, נתחללה גם לענין מתנות כהונה כזרוע לחיים וקיבה, ואינה בכלל זרעו של אהרן[26]. באשר ללויה וישראלית, שיש להם זרע מכהן ואוכלות בתרומה, אם נבעלו לאסור להן, אסורות לאכול תרומה לעולם, הואיל והן בגדר 'זונה'[27]. באשר ללויה, זו אינה מתחללת מקדושת לויה ונותנים לה מעשר ראשון[28]. קול שיצא על אשה שזונה היאאשה פנויה שיצא עליה שם מזנה בעיר, להלכה, אין חוששים לקול זה כדי לפוסלה מן הכהונה, שכן, בית דין תולים לומר, שאנשים ראו בה דבר פריצות, והוציאו עליה קול שזינתה, ואין אוסרים אשה אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה[29]. באשר לאשת איש שיצא עליה קול שזינתה תחת בעלה והכל מרננים אחריה, חוששים לה משום זונה[30], שכן, אם לא היה שם אלא פריצות בעלמא, לא היו מוציאים עליה קול מזנה לאוסרה על בעלה[31]. כהן שנשא זונה כופין אותו לגרשהכהן שנשא זונה והוא ממאן לגרשה, מצוה מן התורה לכפות עליו לגרשה, ככתוב: "וקדשתו", ודרשו חכמים: "מנין אם אינו רוצה [לגרשה] דפנו [הכה אותו]? תלמוד לומר: 'וקדשתו' - בעל כורחו! [והטעם:] 'כי את לחם אלהיך הוא מקריב!'... [וקדשתו] -להזהיר בית דין על כך"[32]. כן מובא בהלכה: "כהן שנשא אחת מן הפסולות לו, מחרימין אותו ומרדפין אותו בכל מיני רדיפות שאפשר... עד שיגרשנה, ואפילו אם יאמר לא ניחא לי להיות כהן ואוותר על קדושת כהונתי - אין משגיחין בו", ככתוב: "'וקדשתו' - בעל כרחו"[33]. כהן העובד במקדש – ונודע פסולוכהן העובד עבודה על גבי המזבח, ונודע שנשא זונה בעבירה, הרי הוא פסול לעבודה במקדש. כיצד יעשו? - בית דין מדירים אותו הנאה ממנה, ב'נדר על דעת רבים', שאין לו התרה, ובכך יכול לסיים את העבודה שהתחיל, ומשגמר את עבודתו יורד ומגרש[34]. אין הכהן נפסל מן העבודה, אלא אם כן נשא זונה בכתובה וקידושין, אך בדרך זנות אינו נפסל אלא אם כן הוחזק לכך[35]. בנה של זונה הרי הוא כחללהלכה היא, שזונה שנישאה לכהן, בנה הנולד ממנו הרי הוא בגדר חלל[36], ודינו כזר ופסול לעבודה במקדש, ואסור לו לאכול תרומה וקדשים[37]. מעולם המחשבהטעם המצוה – כבודם של משרתי ה' במקדשכתבו הראשונים בטעם האיסור לשאת נשים פסולות: "משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבוד עבודת השם תמיד, ראוי ומחוייב להיותם קדושים, ונקיים יותר מכל שאר העם בכל עניניהם. אף כי בענין הזיווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב, שלא לישא הזונה, שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברוב ליקחה מדרכו הטובה וכוונתו הרצויה. גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה [במיוחד לכהנים] שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה". ספר החינוך מצוה רסו. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
