[1] כינוי לחמשת הזוגות של חכמי ישראל שעמדו בראש הסנהדרין וישיבת החכמים אחרי תקופת אנשי כנסת הגדולה, והם: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי; הראשון מהם היה נשיא, והשני - אב בית דין.
[2] עשיית דבר שתי פעמים, שיש בו חשש סכנת מזיקים או כשפים.
בגמרא מובא: "שתי ביצים ושתי אגוזין, שתי קישואים ודבר אחר - הלכה למשה מסיני", ומשום שלא נתברר מהו "דבר אחר" - עמדו חכמים וגזרו על כל הדברים משום זוגות.
בשתיית עשרה כוסות ומעלה אין משום זוגות. בשתיית שמונה, שש או ארבע כוסות - נחלקו אמוראים: יש אומרים שיש בהם משום זוגות, ויש חולקים.
בארץ ישראל לא הקפידו על זוגות, ואמרו: כללו של דבר, כל המקפיד על זוגות - מקפידים עליו המזיקים, וכל שאינו מקפיד - אין מקפידים עליו, ומכל מקום, לחשוש צריך, שהרי דבר זה נאמר בתלמוד.
אולם, כתבו הראשונים, שבזמננו אין מקפידים עוד בכך.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)