אדם שנהנה מנכסי חברו וחברו אינו מפסיד מכך מאומה.
לדוגמא: אדם שדר בחצר חברו, שאינה עומדת להשכרה. הדר נהנה שאינו צריך לשכור לעצמו מקום מגורים אחר, ובעל החצר אינו מפסיד מאומה, כי בלאו הכי לא התכוון להשכירה.
נחלקו אמוראים בשאלה, האם בכגון זה, הדר חייב לשלם לבעל החצר שכר דירה: לדעת רמי בר חמא ור' אבהו בשם ר' יוחנן, חייב הדר להעלות לו שכר, כיון שנהנה. לעומתו סוברים ר' אמי ורב כהנא בשם ר' יוחנן, כי אין הדר חייב להעלות לו שכר, "וכי מה עשה לו ומה חיסרו ומה הזיקו".
להלכה: זה נהנה וזה לא חסר - פטור.
יש מן האחרונים שביארו את טעמם של האמוראים הסוברים כי זה נהנה וזה לא חסר - פטור, מפני ש"כופין על מידת סדום", כי אחרי שהדר כבר נהנה והבעלים לא נחסרו כלום, תהיה זו מידת סדום לדרוש מן הדייר תשלום, ויש לבית דין סמכות לכפות על אנשים שלא להתנהג באופן זה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)