מעיינות הזב וחבריו (זבה נידה יולדת ומצורע), הינם אב הטומאה.
ואלו הן מעיינות הזב: מימי רגליו, וזובו, ודם הנדה והיולדת, ורוקו, ושכבת זרעו.
מעיינות הזב מטמאים אדם במגע ובמשא ובהיסט, ומטמאים כלים במגע בלבד; ואינם מטמאים באבן מסמא ואינם עושים משכב ומושב.
והנטמא מהם נעשה ראשון לטומאה.
זיעת הזב וליחה היוצאת ממנו והרעי, אינם מטמאים כלל. ודמעת עינו ודם פצעו וחלב האישה, הינם ראשון לטומאה בלבד.
(כתב: הרב אוריאל לוי)