אסור ליהנות מרכוש של הקדש, וכל הנהנה שווה פרוטה מרכוש הקדש - מעל.
המועל בזדון - עונשו מלקות ומשלם מה שפגם.
המועל בשגגה - חייב להביא קרבן אשם, וחייב לשלם להקדש את ערך ההנאה בתוספת חומש מבחוץ.