המת או שיעור המטמא במת הינו אבי אבות הטומאה, ומטמא אדם במגע במשא ובאוהל לעשותו אב הטומאה, ומטמא כלים ואוכלים במגע ובאוהל, ומטמא כלי חרס כשהוא באויר הכלי. וכלי חרס ואוכלים ומשקים שנטמאו במת, אינם אלא ראשון לטומאה.
טומאת מת שייכת בכזית מבשר המת, ברביעית מדם המת, בשדרה, בגולגולת, ברוב מניין עצמות המת (125), או ברוב בניין עצמותיו (שני שוקיים וירך אחד). ומדברי סופרים, רובע קב משתי עצמות לכל הפחות. וכן אבר שלם עם עצם ובשר וגידים כראוי, מאדם חי או מת.
חלקים טהורים במת: השיער והציפורן והשיניים של מת כשאינם מחוברים במת, טהורים. כל משקה היוצא ממת חוץ מדמו, טהור (אבל נעשה ראשון, עקב נגיעתו במת). וכן פחות מכזית מבשרו, ועצם פחות מכשעורה, וכן עצם או בשר מהחי כשאינו איבר שלם.
נכרי מת מטמא מהתורה במגע ובמשא, אבל אינו מטמא באוהל.
(כתב: הרב אוריאל לוי)