אחד מהחרמים שהחרים רבינו גרשום הוא שלא לשאת אשה נוספת בעודו נשוי לאשה אחת.
כתב הבית שמואל בשם הכלבו שאין להתיר את החרם ולגרש אשה בעל כרחה אלא על ידי היתר של מאה רבנים משלוש קהילות בשלוש ארצות שונות. וכן כתב הב"ח שמדובר בגדולי הדור. והחתם סופר כתב שאין הכוונה דווקא לרבנים הנושאים תפקיד רשמי, אלא הכוונה היא שהם ראויים להוראה, מוסמכים וראויים לסדר קידושין. ועוד כתב שאין צורך דווקא משלושה מקומות שונים.
ישנם מקרים חריגים בהם לא הצריכו מאה רבנים להתיר: הרמ"א באבן העזר סימן א' כתב שבמקרה שאין האשה הראשונה ראויה לגירושין, לדוגמה אם נשתטית או שמסרבת לקחת גט יש להקל ולהתיר לו לישא אחרת.  ובדרכי משה כתב שלצורך כך אין צריך מאה אנשים שיתירו, כיון שסומכים על הדיעה שחרם רבינו גרשום כבר אינו תקף. וכן בתשובת שב יעקב כתב שאשה העוברת על דת, שחייב לגרשה אפילו בעל כרחה, אינו צריך היתר מאה רבנים.
למעשה בימינו, במקרים שבהם מותר החרם - הנוהגים כרמ"א צריכים היתר מאה רבנים, אך הפוסקים כשולחן ערוך אינן צריכים היתר זה, כיון שלא קיבלו עליהם את חרם רבינו גרשום בענין זה. ומכל מקום, גם בזה המנהג לקבל הסכמת גדולי הדור.
(כתב: אביחי רוזנבאום)