עדות שמכחישה עדות אחרת. לדוגמא: עדים שבאו לבית הדין והעידו: "ראינו את פלוני שרצח ביום פלוני, במקום פלוני", ולאחר שנבדקו על ידי בית הדין באו עדים אחרים ואמרו: "לא היו דברים מעולם, שבאותו יום ובאותו מקום לא הרג פלוני את פלוני" - הרי זו הכחשה.
דינה של הכחשה, שאין סומכים על שתי כיתות העדים, מכיון שאין אנו יודעים איזו כת דוברת אמת ואיזו כת דוברת שקרים. מאותה סיבה, גם אין מענישים אף אחת משתי כיתות העדים.
נחלקו אמוראים בשאלה: מה דינם של העדים בנוגע לעדויות אחרות? רב חסדא סובר, שאין כל אותם העדים יכולים להעיד שום עדות שבעולם, מחשש שהם שקרנים ופסולים לעדות "בהדי סהדי שקרי למה לי" - עם עדים שקרנים למה לי. לעומתו סובר רב הונא, שאין פוסלים אותם מחמת ספק, אלא "זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)