מי שקיבל ידיעה על מות קרוב שהוא חייב להתאבל עליו.
השומע על מתו - טובל ואוכל קדשים בערב, שכן אפילו ביום השמועה עצמו הוא אינו "אונן" (ע"ע) אלא מדרבנן, ואילו בלילה שלאחר אותו יום אין עליו תורת אנינות כלל.
ראה עוד ערך: "שמועה קרובה; שמועה רחוקה".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)