אחד מכלי המקדש שעליו היה מונח "לחם הפנים".
השולחן היה עשוי עצי שיטים ומצופה כולו זהב טהור. גובהו של השולחן - אמה וחצי. אורכו - שתי אמות. רוחבו - אמה אחת.
ארבע רגליים מרובעות(1) היו לשולחן. כל רגל בעובי טפח. מסגרת בעובי טפח הייתה מחוברת מרגל לרגל. על המסגרת הונח דף השולחן שעוביו טפח. על השולחן מסביב היה זר זהב(2).
מלבד שולחן זה, היו עוד שני שולחנות ב"אולם" בפתח ה"היכל", אחד עשוי שיש ואחד עשוי זהב. על השולחן של שיש היו מניחים את "לחם הפנים" לאחר אפייתו ולפני סידורו על השולחן ב"קודש". שולחן זה היה עשוי שיש, כדי שהלחם יתקרר על ידו מחום האפיה. על השולחן של זהב היו מניחים את הלחם לאחר הורדתו מסידורו על השולחן ב"קודש". שולחן זה היה עשוי זהב כי "מעלין בקודש ואין מורידין".
----------
(1) בספר "תבנית ההיכל" כתב שחציים העליון של רגלי השולחן היו מרובעות וחציים התחתון היו עגולות.
(2) לדעה אחרת היה דף השולחן על רגלי השולחן ועל הדף היתה המסגרת ועל המסגרת היה זר זהב.
והנה בתורה נאמר: "ועשית זר זהב למסגרתו סביב", כלומר, שהזר זהב היה על המסגרת, וזה מוסבר היטב לפי הדעה הסוברת שהמסגרת היתה מעל דף השולחן. לפי הדעה הסוברת שדף השולחן היה מעל המסגרת, ביאר המלבי"ם, שעשו למסגרת ציפוי זהב שבלט גם כנגד העובי של דף השולחן ועל הציפוי הזה היה זר זהב.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)