קטעים מן התורה, העוסקים בהקרבתם של קרבנות מסויימים, הנאמרים בקהילות שונות לפני תפילת שחרית.
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן א סעיף ה) מובא: "טוב לומר... פרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם".
אמירת פרשת הקרבנות משמשת כתחליף להקרבה עצמה כמו שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו".
חז"ל קיבלו, שבזמן שבית המקדש חרב ואין אנו יכולים להקריב קרבנות, מי שעוסק בפרשיות אלו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבן, שנאמר: "זאת התורה לעולה, למנחה, לחטאת ולאשם" - "כל העוסק בפרשת עולה, כאילו הקריב עולה; כל העוסק בפרשת מנחה, כאילו הקריב מנחה...".
בפוסקים מובא, כי מצוה ללמוד את פירוש פרשת הקרבנות ואת פרטיה ההלכתיים, כדי שהאומר אותה יבין היטב את אשר הוא אומר.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)