קטע הלקוח מספר בראשית (כב, א-יט), בו מסופר על עקידת יצחק אבינו על ידי אברהם אביו, הנאמר בכל יום לפני תפילת שחרית.
ישנם מספר טעמים לאמירת פרשת העקידה בכל יום:
א. לעורר את הלבבות לאותה נכונות של הקרבה ומסירות נפש למילוי רצונותיו של הקב"ה, כזו שאפיינה את אברהם, כשהלך להקריב את בנו יצחק, ושאפיינה את יצחק במוסרו את נפשו; וכך מתקיים גם הציווי של "ואהבת את ה' אלקיך... בכל נפשך" - אפילו נוטל את נפשך.
ב. לעורר רחמי שמים בזכות האבות, כפי שאנו אומרים בתפילה המלווה את פרשת העקידה: "רבונו של עולם, כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עמנו במדת החסד ובמדת הרחמים".
ג. להנציח בכל יום מחדש את קריאתו של המלאך אל אברהם: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה". כלומר, שאין רצונו של הקב"ה בקרבנות אדם מצדנו, אלא שנחייה למען שמו, נעסוק בתורה ונקיים את מצוותיה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)