פרשת הציווי על מצוות ציצית (במדבר ט"ו, לז-מא). פרשה זו נקראת בכל יום ביחד עם פרשיות קריאת שמע בהן נאמר 'בשכבך בקומך', כחלק מקבלת על מלכות שמים וזכרון כל המצוות.
חז"ל לומדים מן הפסוק: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" שישנו חיוב להזכר כל יום פעם ביום ביציאת מצרים. מצווה זו מתקיימת על ידי פרשת ציצית החותמת ב'אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים', ועל ידי השבח בברכת 'אמת' שאחריה.
חכמים חלקו בשאלה האם יש צורך להזכיר את יציאת מצרים גם בכל לילה, ולהלכה נפסק שכן, כבן זומא. אמנם, בגמרא מתואר כי את פרשת ציצית לא היו מזכירים בלילה, כיוון שהמצווה נוהגת רק ביום. כדי להזכיר את יציאת מצרים למרות זאת, היו שהסתפקו בברכה קצרה של הודאה על יציאת מצרים, והיו שקראו רק את הפתיחה וחתימה של פרשת ציצית.
הלכה למעשה נפסק כאביי, שהציע לקרא את כל פרשת ציצית כרגיל גם בלילה.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)