"ערב" - אדם שקיבל על עצמו לפרוע את חובו של חברו אם הלה לא יפרעהו; "ערב קבלן" - אדם שקיבל על עצמו לפרוע את חובו של חברו אם ירצה המלווה לגבותו ממנו גם אם יש באפשרות הלווה לפרוע את חובו, שאז רשאי המלווה לדרוש את פרעון החוב ישר ממנו, בלא לפנות אל הלווה תחילה; להבדיל מן "ערב" רגיל, שאין המלווה רשאי להפרע ממנו אלא לאחר שפנה אל הלווה, וזה אין ידו משגת לפרוע את החוב.
אדם שאמר למלווה שאם הוא יתן הלוואה ללווה, הוא עצמו יהיה ערב לפרעון ההלוואה, נעשה בדיבור זה ערב לפרוע את ההלוואה, במקרה שהלווה לא יפרע אותה.
במקרה שאדם רוצה להיות ערב לאחר שבוצעה כבר ההלוואה, לא מועילה אמירה בלבד ויש להתחייב על כך בקניין.
כאמור, אם הוא התחייב בפירוש להיות ערב קבלן, רשאי המלווה לתבוע את החוב מן הערב תחילה, מבלי לפנות ללווה.
ערב ששילם למלווה את חוב הלווה, יתבע אחר כך את הלווה לפרוע לו את חובו.
גם במקרה של ערב קבלן נהוג לפנות תחילה ללווה כדי שיפרע את ההלוואה. רק כאשר הלווה מסרב לשלם או שהוא מתחמק בתירוצים שונים, יש לפנות לערב קבלן שימלא את התחייבותו ויפרע את החוב.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)