משקים טהורים שנולד בהם ספק אם נטמאו או לא - ספקם טמא(1); ואם המשקים טמאים, ויש ספק אם טימאו דבר טהור אם לא - ספקו טהור(2).
----------
(1) לדוגמא: טמא שפשט את רגלו לבין משקים טהורים, ספק נגעה רגלו במשקים ספק לא נגעה, הרי הם טמאים; שהואיל ואילו נגע הטמא במשקים הם היו נטמאים מן התורה, משום כך אף כשקיים ספק - הם טמאים, שכן "ספיקא דאורייתא לחומרא".
ברם, אין הדברים אמורים אלא ברשות היחיד, אבל ברשות הרבים אפילו ספק משקים ליטמא - טהור, כדין כל ספק טומאה ברשות הרבים.
(2) לדוגמא: אדם שהחזיק בידו מקל שבראשו משקים טמאים, וזרקו לבין כיכרות טהורים, ספק נגעו המשקים בכיכרות ספק לא נגעו - ספקם טהור, כלומר: הכיכרות נשארים בטהרתם; שהואיל ואין משקים טמאים מטמאים אלא מדרבנן, משום כך כשיש ספק אם הם טימאו דבר מה או לא - ספקו טהור, שכן "ספיקא דרבנן לקולא".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)