מי שאנו מסופקים עליו אם נטמא ברשות היחיד (ראה: "ספק רשות היחיד, טמא") בטומאה שאינה אלא מדברי סופרים, הרי הוא טהור*.
----------
* לדוגמא: אדם שאכל אוכלים שהם ספק טמאים (או שתה משקים שהם ספק טמאים - שכן חכמים גזרו על האוכל אוכלים טמאים ועל השותה משקים טמאים, שיהיו כ"שני לטומאה"), או אפילו אם ידוע שהם אוכלים טמאים, אלא שיש ספק אם מי שאכלם טבל אחרי אכילתם או לא - ספקו טהור.
ברם, דבר שגזרו עליו חכמים שיהא כ"אב הטומאה" (כגון, דם תבוסה ממת), והתעורר ספק אם אדם נגע בו ברשות היחיד או לא - ספקו טמא.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)