א. עדיף לקיים מצוה בשעתה מאשר לדחותה כדי לקיימה בהידור.
לדוגמא: "אמר רבי יהודה: חביבה 'מצוה בשעתה', שמיד הוא מביא (דל שבדלים - ראה: "קרבן עולה ויורד") עשירית האיפה, ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה". "וכן אמר רבי אלעזר: היה חייב קרבן עולה ויורד, אין אומרים לו: לך לוה או לך עשה מלאכה והבא קרבן עשיר, אלא מוטב שיביא קרבן עני עכשיו ואל יביא קרבן עשיר לאחר זמן".
ב. עדיף לקיים מצוה בשעתה תוך כדי דחיית איסור מאשר לדחותה כדי לקיימה ללא דחיית איסור.
לדוגמא: "תניא אמר רבי שמעון: בא וראה כמה חביבה 'מצוה בשעתה', שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים, כשרים כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך" (פסחים סח, ב). כלומר: למרות שניתן להקטירם במשך כל הלילה, מכל מקום אין ממתינים עד שתחשך אלא מחללים עליהם את השבת (רש"י שם ד"ה כשירין). וכן שנינו: "רבי שמעון אומר: הקטר חלבים כשרים למוצאי שבת, אמרה תורה ידחו את השבת בזמן ואל יקרבו למוצאי שבת בלא זמנו".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)