סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין – יונת הבית

 

"תנו רבנן: והקריבו מה תלמוד לומר? לפי שנאמר והקריב מן התורים או מן בני היונה, יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין? ת"ל: והקריבו, אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח" (זבחים, סה ע"א).

 

שם עברי: יונת הבית          שם באנגלית: Domestic pigeon        שם מדעי: Columba livia domestica

שמות נרדפים במקורות: תסיל


הנושא המרכזי: מדוע ליונים והתורים יש באופן קבוע שני גוזלים בלבד?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.

 

לשם העצם "קן" בהקשר עופות יש במקורות שני מובנים. במובן העיקרי המשמש גם בעברית בת זמננו אנו מוצאים בספר דברים (כב ו'): "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים". בתהלים (פד ד') נאמר: גם צפור מצאה בית ודרור קן לה וכו'". מפרש "מצודת ציון": "קן - כן נקרא מדור העוף כמו יקרא קן צפור". בספרות חז"ל בהקשר לקרבנות העוף "קן" הוא כינוי לזוג יונים או תורים. שתי משמעויות אלו משמשות גם בספרות חז"ל. במשנה במעילה (פ"ג מ"ח) מוזכר "קן" במשמעותו הכללית: "קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה וכו'". במשמעות זוג עופות טהורים אנו מוצאים במשנה במסכת קינים (פ"ב מ"א): "קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או שפרח בין המתות או שמת אחד מהן יקח זוג לשני וכו'". מפרש רע"ב: "קן סתומה - שלא פירש זו חטאת וזו עולה. ולא מבעיא מפורשת, דפשיטא שאם פרח האחד יקח זוג לשני כיון שהן נפרשים זה מזה וכל אחד שמו עליו. אלא אפילו סתומה שעדיין הם יחד ועומדים להתפרש וסלקא דעתך אמינא שאם פרח האחד ימות השני, קמשמע לן". אסכם בלשונו של ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "קן): "מלשון משנה שם למדור העוף ועוד מדור בכלל ועוד זוג היונים".

השימוש במונח "קן" ביחס לזוג היונים או התורים איננו מקרי אלא נובע מכך שבדרך כלל היונים והתורים מגדלים בקן שני צאצאים (תמונות 1-2). יתר על כן, מסורת קדומה מאד שלא נעלמה עד ימינו הייתה שכל בריכה בת שתי ביצים כוללת זכר ונקבה. מלשון הגמרא (בבא בתרא, פ ע"א) כפשוטה ניתן להסיק שהאמוראים סברו שהבריכה הראשונה והשניה מורכבות מזכר ונקבה המהווים זוג מתרבה. בדרך זו הבינו הראשונים את דברי המשנה והגמרא כמו למשל הרשב"ם שכתב:

"הלוקח פירות שובך - כגון שאמר לו בניסן מכור לי פירות שנה זו מה שילדו בכל חדש אבל האמהות לא קנה. ודרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש, זכר ונקבה, חוץ מחדש אדר שאין יולדין. והנהו ולדות גם הם לסוף ב' חדשים עושים ולדות בכל חדש וכל שני ולדות קרוין בריכה".

לאמיתו של דבר הטענה שבכל תטולה יש זכר ונקבה איננה נכונה והיא התפתחה כנראה מתוך העובדה שצרוף זה הוא הסביר ביותר מבחינה סטטיסטית. ההסתברות לקבל צמד מעורב כפולה מההסתברות של בקיעת שני זכרים או שתי נקבות. אם נניח שלכל ביצה יש סיכוי של 50% להיות זכר ו-50% להיות נקבה, קיימות שלוש אפשרויות לבקיעה של שתי ביצים: שני זכרים 25%, שתי נקבות 25%, זכר ונקבה 50%.

חז"ל השתמשו במונח נוסף ביחס לעופות הטהורים והוא "פרידה". בסוגייתנו נאמר: "תנו רבנן: והקריבו מה תלמוד לומר? לפי שנאמר והקריב מן התורים או מן בני היונה, יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין? ת"ל: והקריבו, אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח". ה"פרידה" היא פרט בודד של תור או יונה. ההווה אמינא "יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין" נובעת מכך שעופות אלו נסחרו בזוגות או כ"קן"(1). "פרד" או "פרדה" בלשון נקבה היא מילה נרדפת לחפץ בודד ובמשמעות זו אנו לומדים בתוספתא (תרומות, ליברמן, פ"ג הט"ז): "התורם ענבים לשוק ועתיד לעשותן צימוקים, תאנים ועתיד לעשותן גרוגרות, רמונים ועתיד לעשותן פרד, תרומה ואין צריך לתרום שניה וכו'". לגבי שביעית נאמר: "מפרדין רמונים לעשותן פרד" (תוספתא, שביעית פ"ו הכ"ט). גרגר בודד של ענב נקרא "פרדה" כגון: "אכל פרידה אחת שלענב או פרידה אחת שלרימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה" (ירושלמי, ברכות פ"ו ה"א, י ע"א).

 

גודל התטולה  ביוניים

גודל התטולה בעופות, כלומר מספר הביצים המוטלות בכל נסיון קינון, משתנה במידה רבה בהשוואה בין המינים. מספר הביצים נע מ – 1 באלבטרוס ועד ל – 8-18 ביצים בפסיונים. הגורמים האחראים לגודל התטולה הם אופן ההתפתחות (עוזבי קן בעלי תטולות גדולות בהשוואה לחובשי קן), גיל הנקבה ובריאותה, זמינות המזון ותנאי הסביבה כטמפרטורה ועונת השנה. ככלל ניתן לראות שלכל מין יש גודל תטולה קבוע או בטווח קבוע פחות או יותר (ראו בטבלה). מחקרים רבים נערכו על מנת לפענח את הקשר בין בית הגידול ואורח החיים של הצפור וגודל התטולה. התברר שגודל התטולה מייצג שיווי משקל בין שני גורמים. מצד אחד "ישאף" כל מין להגדיל את מספר הצאצאים שהוא מעמיד בכל עונת רבייה ומאידך גיסא מספר צאצאים גדול מכדי יכולת הטיפול ההורית יקטין את סיכויי השרידות. בניסויים בהם הוספו לקן ביצים זרות, על מנת להגדיל את התטולה, התברר שבסופו של דבר קטן מספר הצאצאים שפרחו.

כאמור, מספר הביצים בתטולה אופייני לכל מין אך בדרך כלל הוא איננו קבוע אלא עשוי להשתנות בהתאמה לתנאים הסביבתיים באותה עונה. מסיבה זאת גודל התטולה מוצג בטבלאות כטווח ולא כמספר קבוע אחד (Dראו בטבלה). גודל התטולה של עוזבי קן גדול בדרך כלל משום שההשקעה ההורית בטיפול באפרוחים קטנה יחסית ואילו סכנת הטריפה גדולה. לדוגמה: נקבת הנשר מטילה לרוב ביצה בודדת ואילו חוגלה עשוייה להטיל עד 20 ביצים. תטולות בנות שתי ביצים אינן נדירות וקיימות למשל במיני סולות. הסולות (תמונה 3) עשויות להטיל ביצה אחת ולעיתים קרובות שתי ביצים. תופעה נפוצה בין מיני הסולות הוא "רצח אחים" (Siblicide) כך שבדרך כלל פורח מקן הסולות גוזל בודד. שאלה שהעסיקה את החוקרים(2) היתה מדוע הסולות מטילות שתי ביצים למרות העובדה שרק גוזל אחד פורח. ההשערה היא שהביצה הנוספת היא "ביצת ביטוח" למקרה שאחת מהן לא תהייה פוריה. יתרון נוסף הוא בתוספת מזון לגוזל הבוגר.

כאמור גם גודל התטולה ביוניים הוא שתי ביצים. אמנם גודל זה עשוי להימצא במינים נוספים אך המיוחד ביוניים ובמיוחד היונה והתור הוא שהם מטילים כמעט תמיד מספר קבוע של שתי ביצים ומגדלים שני גוזלים עד לפריחה. הגורם לכך שהשונות בגודל התטולה ביוניים כמעט אפסית הוא אופן האכלת הגוזלים. בימי חייהם הראשונים (7-10 ימים) הגוזלים ניזונים מחלב הזפק המופרש על ידי הוריהם (ראו עוד במאמר "והסיר את מוראתו בנוצתה זו זפק" (זבחים, סה ע"א)). כל אחד מההורים מאכיל גוזל אחד ולכן גודל התטולה מוגבל לשני צאצאים בלבד (תמונה 4). ייתכן ששיטת הזנה זו קשורה לאופן השתיה המיוחד של היונים והתורים. הגוזלים מחדירים את מקורם לפי ההורה על מנת "לינוק" את חלב הזפק. פעולה זו דורשת יכולת יניקה או מציצה ולא יכולה להתבצע בתנועה של הרמת הראש בחלל הפה הצר (ראו עוד במאמר "כל העופות פוסלין במי חטאת, חוץ מן היונה" (גיטין, פו ע"ב). 

 

              
תמונה 1.  יונת הבית         
צילמה: תהילה שילה
  תמונה 2. יונת הבית - גוזלים בני  4-5 ימים    
צילמה: תהילה שילה

 

          
תמונה 3. סולה צפונית          צילם: Andreas Trepte   תמונה 4. יונה - האכלה        צילם: Ruggero Turra


 

 


(1) ייתכן ותופעה זו היא הרקע לחלום המסופר במסכת ברכות (נו ע"א): "... אמר ליה: חזאי תרתי יוני דפרחן, אמר ליה: תרי נשי מגרשת". פירוש: אמר ליה [לו] רבא: חזאי תרתי יוני דפרחן [ראיתי שתי יונים שעפות]. אמר ליה [לו]: תרי נשי מגרשת [שתי נשים תגרש] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

(2) Anderson, D. J.1990., 'Evolution of Obligate Siblicide in Boobies. 1. A Test of the Insurance-Egg Hypothesis'. The American Naturalist, 135(3). pp: 334-350.
Anderson, D. J.,1990. 'Evolution of Obligate Siblicide in Boobies. 2: Food Limitation and Parent-Offspring Conflict'. Evolution, 44(8).pp: 2069-2082.

לעיון נוסף:

ערך "פרד" במשנת ארץ ישראל (מעשרות פ"א מ"ו).

Westmoreland, D. and Best, L. 1987., 'What Limits Mourning Doves Clutch of Two Eeggs?’. The Condor 89, pp:486-493.

 




א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

  1. יא חשון תשפ"ו 14:29 זכר ונקבה בקן יונים | שירה

    במאמר המרתק ציינת שישנה מסורת שבכל קן יונה יוצאים זכר ונקבה אולם לא כתבת אם במציאות של ימינו זה אכן כך, אשמח לדעת. כמו כן לגבי הידיעה כי כדי לקיים שילוח הקן בנקבה בדווקא מקובל כי כדאי לעשות בבין הערביים, מה ידוע על כך? תודה רבה!
  2. יא חשון תשפ"ו 17:29 זוויג הגוזלים בתטולה | משה רענן

    א. תודה על השאלות. הוספתי למאמר פסקה העונה לשאלה הראשונה. לגבי השאלה השנייה: זכר היונה משתתף בדגירה על ביצי היונה, כאשר הוא דוגר בשעות היום (מהבוקר עד הצהריים) והנקבה דוגרת בערב ובלילה. ייתכן ומסיבה זו עדיף לשלח לקראת ערב.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר