טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
והסיר את מוראתו בנוצתה זו זפק – יונת הבית
"והסיר את מוראתו בנוצתה זו זפק; יכול יקדיר בסכין ויטלנו? ת"ל: בנוצתה, נוטל את הנוצה עמה. אבא יוסי בן חנן אומר: נוטלה ונוטל קורקבנה עמה. דבי רבי ישמעאל תנא: בנוצתה בנוצה שלה קודרה בסכין" (זבחים, סה ע"א).
שם עברי: יונת הבית שם באנגלית: Domestic pigeon
שם מדעי: Columba livia domestica שמות נרדפים במקורות: תסיל
נושא מרכזי: מהו הזפק ומה תפקידו?
לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.
הזפק הוא חלק ממערכת העיכול בגופם של העופות ובעלי חיים רבים מקבוצות טקסונומיות נוספות. הזפק הוא למעשה איבר דמוי צינור בעל דפנות דקים הממוקם בהמשך הוושט ומשמש לאיחסון המזון הנבלע לפני עיכולו (שרטוט 1). בנוסף, בעופות אוכלי זרעים, מתבצעים בזפק תהליכי עיכול ראשוניים של המזון ובו תופחים הגרעינים ומתרככים. כאשר הזפק מלא במזון ניתן לראות אותו בולט מבסיס הצוואר (תמונה 1). המזון המאוחסן בזפק עובר בעופות אל קיבת הבלוטות (Proventriculus) ולאחר תהליך העיכול בקיבת הבלוטות, המזון המעוכל עובר אל קיבת השרירים (קורקבן) (Gizzard) ומשם אל המעיים (שרטוט 2). בעופות הניזונים ממזון מזדמן כעופות דורסים ואוכלי נבלות הזפק הוא כיס שרירי מורחב המשמש כמחסן ומאפשר לבלוע בשר רב כאשר הוא נמצא בשפע. יתרון נוסף של הזפק בעופות הניזונים ממזון צמחי בכך שהוא מאפשר לעוף לקלוט כמויות גדולות של מזון בזמן קצר. הדבר חשוב לבע"ח מעופף משום שהוא מצמצם את הזמן שהעוף חשוף לטריפה בעת איסוף המזון.
אצל חלק מהיוניים דוגמת היונה אפיתל הזפק הפנימי מפריש נוזל המשמש להאכלת הגוזלים ונקרא "חלב יונים" או "חלב זפק". "חלב" זה נוצר מתאי אפיתל הזפק המתרבים במהירות במהלך השלב האחרון של הדגירה. במהלך השבוע הראשון לבקיעה הגוזלים ניזונים בלעדית מחלב הזפק (תמונה 2). חלב היונים שונה מחלב היונקים בכך שהוא מופרש על ידי שני ההורים, מוצק יותר וצבעו צהבהב. אצל היונים הוא מכיל ריכוז גבוה במיוחד של חלבונים ודומה במראהו לגבינת קוטג'.
"זפק" הוא מילה תלמודית שמקורה כנראה מהמילה היוונית העתיקה (oisophagos) οισοφάγος שפירושה "בית בליעה". השם המקראי של הזפק הוא מֻרְאָה. על ההקבלה בין שתי מילים אלו מעידה סוגייתנו: "ת"ר: והסיר את מוראתו בנוצתה זו זפק'". לגבי קרבן עולת העוף נאמר בתורה שיש להסיר לפני ההקרבה את המוראה. הזפק הוא אחד מסימני הטהרה של העופות: "סימני העוף לא נאמרו. ולא? והתניא: נשר מה נשר מיוחד, שאין לו אצבע יתרה, וזפק, ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא, אף כל כיוצא בו - טמא, תורין שיש להן אצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף, ואין דורסין ואוכלין - טהורין, אף כל כיוצא בהן טהורין וכו'" (חולין, סא ע"א).
לאור העובדה שהזפק הוא סימן כשרות מתעוררת השאלה כיצד יש זפק לנשר שהוא עוף טמא? לדברי ז. עמר(1) אמנם לעופות דורסים יש התרחבות של הושט וכך הם יכולים לאכול כמות גדולה של בשר בפעם אחת. אולם למעשה, מבחינה מבנית ותפקודית אין היא זפק דמוי כיס, כמו אצל עופות אוכלי זרעים. איבר זה משמש בעיקר מקום איחסון למזון ואינו משמש לריכוך המזון. כלומר, "זפק" הנשר שונה מבחינת תיפקודו ולכן איננו מוגדר כזפק מבחינה הלכתית(2). ייתכן והזפק קשור להלכה נוספת המופיעה במשנה בשבת (פכ"ד מ"ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין לתרנגולין וכו'". אחד ההסברים לפועל "ממרים" מובא בשם רב יהודה בגמרא בשבת (קנה ע"ב): "אין מאמירין. איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה? אמר רב יהודה: המראה למקום שאינה יכולה להחזיר, הלעטה למקום שיכולה להחזיר". הרמב"ם בפיהמ"ש מייחס את הפועל ממרין לבהמה "מריא": "ממרין, מכניס האוכל לבטנה עם המים, והוא אמרם מלעיטין למקום שיכולה להחזיר, וממרין למקום אינה יכולה להחזיר. וכולן מלים עבריות מלעיטין מן הלעיטיני נא. וממרין ענין פטום שור ומריא". בעל "תפארת ישראל" הצביע על קשר אטימולוגי בין פועל זה ובין ה"מוראה" כלומר הזפק: "... ונראה לי דהמראה הוא לשון מוראתו בנוצתה, שהוא הזפק מקום הצואר, כך בבהמה מקום הכרס הוא תחת זפק בעוף ולשם תוחב המאכל, אבל הלעטה הוא במקום שיכול להחזיר, והוא לשון הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, דהיינו שתוחב בבית הבליעה". אם נבחון את מבנה מערכת העיכול של העופות (שרטוט 1) נוכל לראות באופן ברור שגם אם ניתן לפלוט מזון שנבלע כל עוד הוא בוושט הדבר בלתי אפשרי לאחר שעבר לזפק הסגור יחסית.
שרטוט 1. Shipley, A. E. שרטוט 2. רוניקן
(1) מסורת העוף עמ' 35- 37.
(2) לברווזים ואווזים, הנחשבים עופות טהורים, יש התרחבות דומה שונה בצורתה מזפק התרנגולת הממלאת את תפקידו של הזפק. עופות אלו מוגדרים כעופות טהורים מכיוון שמבחינה תפקודית התרחבות זו דומה לזפק משום שהגרעינים מתרככים בתוכה.
מקור עיקרי:
מקור עיקרי: הרב ד. אייגנר, אנצקלופדיה הלכתית – חקלאית. ערך "זפק".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
