טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שקל כורכמא רישקא וזיל אין לך אלא דמי עצים בלבד – תמר מצוי
"רב פפא קביל ארעא לאספסתא, קדחו בה תאלי. כי קא מסתלק אמר להו: הבו לי שבחא! אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: אלא מעתה, דיקלא ואלים הכי נמי דבעי מר שבחיה? אמר ליה: התם לאו אדעתא דהכי נחית, אנא הכא אדעתא דהכי נחיתנא ... אמר ליה: גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת שקל כורכמא רישקא וזיל, אין לך אלא דמי עצים בלבד" (בבא מציעא, קט ע"א).
פירוש: רב פפא קביל ארעא לאספסתא [קיבל בקבלנות שדה לגדל בו אספסת]. קדחו [צמחו] בה בקרקע תאלי [דקלים]. כי קא מסתלק [כאשר הסתלק] מן הקרקע, אמר להו [להם] לבעלי השדה: הבו [תנו] לי שבחא [את השבח] שהושבח השדה על ידי הדקלים. אמר ליה [לו] רב שישא בריה [בנו] של רב אידי לרב פפא: אלא מעתה לשיטתך, דיקלא ואלים [היה דקל ונעשה עבה], הכי נמי דבעי מר שבחיה [כך גם כן ירצה אדוני את שבחו] של הדקל? אמר ליה [לו]: התם לאו אדעתא דהכי נחית [שם לא על דעת כן ירד], כלומר, המקבל לא הביא בחשבון אלא את אכילת פירות הדקל, ולא את עצם גידולו, ואולם אנא הכא [כאן במקרה שלי] אדעתא דהכי נחיתנא [על דעת כן ירדתי] לקבל עבור כל מה שגדל השדה ... אמר ליה [לו]: מכל מקום הלא אתה מודה שרצית לגדל גידולים שונים בשדה, ולא לנטוע דקלים גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת [גילית איפוא את דעתך שעל מנת לקחת ולהסתלק עשית], ואם כן, שקל כורכמא רישקא וזיל [קח כרכום גננים ולך] ומשום כך אין לך אלא דמי עצים בלבד כיון שלא התכוונת לגדל את העצים הללו, אם כן מגיע לך רק המחיר שיכול אתה לקבל עבור אותם דקלים אילו היית עוקר אותם ומוכרם כעצים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
נושא מרכזי: כיצד הגיעו נטעי הדקל לשדה האספסת ומה איכותם?
ראו עוד בנושא זה במאמר "ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי" (בבא קמא, נח ע"ב). לקריאה הקש/י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.
ממהלך סיפור השדה שקיבל רב פפא לזריעת אספסת משתמע באופן ברור שה"תאלי" שגדלו בו נבטו מאליהם ולא נזרעו או נשתלו במכוון. הדבר אפשרי אם נניח שגרעיני תמרים הגיעו לשדה על ידי ציפורים שניזונו מתמרים שגדלו בסביבה. עצים המתפתחים מגרעינים (שמם המקצועי "זריעים") מניבים בדרך כלל פירות באיכות ירודה, או כלל לא מניבים, ולכן מרבים עצי פרי על ידי ייחורים או הרכבה (שאיננה אפשרית בתמר). במאמר "מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי" (בבא קמא, צב ע"ב) עסקתי בהרחבה בקשר שבין הפצת עצי פרי על ידי צפורים ואיכות הפירות שהם מניבים. בסוגיה שלפנינו יש עדות ברורה לכך שהדקלים התפתחו מגרעינים אך על איכות הפירות אנו יכולים ללמוד רק באופן עקיף.
בהמשך המשא והמתן בסוגיה העוסקת בבקשתו של רב פפא לקבל את שבח השדה נאמר: "... כמאן? כאביי, דאמר: בשבח שקמה יש לו? אפילו תימא כרבא, התם לית ליה פסידא, הכא איכא פסידא. אמר ליה: מאי פסדתיך ידא דאספסתא, שקול ידא דאספסתא וזיל! אמר ליה: אנא כורכמא רישקא רבאי. אמר ליה: גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת שקל כורכמא רישקא וזיל, אין לך אלא דמי עצים בלבד"(1). העובדה שההתייחסות לדקלים הצעירים שעלו בשדה היא כדבר המיועד לעקירה ולשימוש כעצי בעירה רומז על כך שאין מדובר בדקלים העתידים להניב פרי מעולה. בלשון רש"י:
"אמר ליה - מדקאמרת: כורכמא רישקא רבאי, שהוא דבר הנקצר בכל שנה, ולא אמרת: אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך, דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא, למישם ליה שבחיה ומפיק, אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל, כי מסתלקת שקול כורכמך רישקך, אותו כורכמא רישקא, דהיינו תאלי שקיימו בה עקור אותו ולך, וכשתבא לעקור, אינו אלא עצים, וזה יתן לך דמי עצים".
רמז נוסף לכך שה"תאלי" אינם עתידים להניב פירות משמעותיים ניתן לראות בכך שרב פפא לא ביקש לקחת איתו את עציו בדומה לבעל שדה שזיתיו נסחפו לשדה בשכנותו והשתרשו שם: "תנא: אמר הלה זיתיי אני נוטל אין שומעין לו. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן: משום ישוב ארץ ישראל" (בבא מציעא, קא ע"א). התוספות התמודד עם קושי זה:
"אין לך אלא דמי עצים בלבד - ואף על גב דבסוף פרק השואל (לעיל דף קא. ושם) אמר דמצי למימר זיתי אני נוטל אי לאו משום ישוב א"י, הכא לא מצי אמר ליה, דמיירי דהני תאלי לא היו ראוים לנוטעם במקום אחר, ואם היה נוטלם היו מתים ולא היו שוים אלא לעצים. אי נמי מדלא אמר ליה תאלי הוה נטענא אלא כורכמא דרישקא שמשעוקרין אותן אין נוטעין אותן במקום אחר גלית אדעתיך שלא היית חושש בדבר שראוי לנוטען ולכך אין לך אלא דמי עצים. וכגון שהתאלי לא היו מכחישין אותו יותר מאספסתא וכורכמא דרישקא שאם לא כן לא יכול לומר תאלי הוה נטענא שהרי לאספסתא קבלה".
תוס' מנמק את הסיבה לכך שרב פפא לא יכול היה לטעון שהוא מעוניין לקחת את עציו משום שהם לא היו ראויים לנטיעה במקום אחר והיו מתים. אין בדברי התוס' הסבר מדוע דווקא העתקת דקלים גורמת למותם ולא העתקת זיתים. מדוע גם לגבי הזיתים לא נאמרה טענה זו אלא רק הטעם של יישוב א"י? אדרבה, הסברה אומרת שקל יותר להעתיק ממקומן נטיעות צעירות מאשר עצי זית מפותחים. יתר על כן, משתמע מדבריו שמצוות יישוב ארץ ישראל רלוונטית רק לזיתים ולא לדקלים שעלו בשדה ואם אכן הם עתידים להניב גם אותם אסור היה להעביר. לענ"ד ניתן להסביר שככל העצים שמתפתחים מגרעינים גם ה"תאלי" שגדלו בשדה האספסת היו בגדר "דיקלא בישא" ולא היו עתידים לשאת פירות ראויים לשמם. מסיבה זו "לא היו ראוים לנוטעם במקום אחר" וגם אין בהם איסור עקירה משום "מצוות יישוב א"י".
(1) פירוש: ושואלים: כמאן [כדעת מי] אמר זאת? כדעת אביי, שאמר: בשבח שקמה יש לו? ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שסבר כדעת רבא, אלא התם לית ליה פסידא [שם אין לו הפסד] כשהשקמה גדלה לה בשדה, ואילו הכא איכא פסידא [כאן יש הפסד], שהרי הדקלים שצמחו ממעטים משטח הגידול של האספסת. אמר ליה [לו]: הרי אף כאן יכול בעל השדה לומר מאי פסדתיך [מה הפסדתיך] ידא דאספסתא [מלוא יד שגדלה בו אספסת], שקול ידא דאספסתא וזיל [קח מלוא היד אספסת ולך]! אמר ליה [לו], יכול לומר לו: אנא כורכמא רישקא רבאי [אני כרכום הגננים גדלתי שם], כלומר, הפסדתי חלק מן הקרקע שיכולתי לגדל בו דברים יקרים, ולאו דווקא אספסת. אמר ליה [לו]: מכל מקום הלא אתה מודה שרצית לגדל גידולים שונים בשדה, ולא לנטוע דקלים גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת [גילית איפוא את דעתך שעל מנת לקחת ולהסתלק עשית], ואם כן, שקל כורכמא רישקא וזיל [קח כרכום גננים ולך] ומשום כך אין לך אלא דמי עצים בלבד כיון שלא התכוונת לגדל את העצים הללו, אם כן מגיע לך רק המחיר שיכול אתה לקבל עבור אותם דקלים אילו היית עוקר אותם ומוכרם כעצים.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
