סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי – תמר מצוי   

 

"ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה, אתא לקמיה דריש גלותא, אמר ליה: לדידי חזי לי, ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי, זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא. אמר: גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי! אתא לקמיה דר"נ, א"ל: בששים" (בבא קמא, נח ע"ב). 

פירוש: מסופר: ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה [אדם אחד קצץ דקל של חבירו], אתא לקמיה דריש גלותא [בא לפני ראש הגולה] לדין, אמר ליה [לו] ראש הגולה למזיק: לדידי חזי לי [אני עצמי ראיתי אותו] מקום נטיעת הדקל ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי [ושלושה דקלים בקן, יוצאים משורש אחד, היו עומדים שם] והוו שוו [והיו שווים] ביחד מאה זוזי [זוזים], וכיון שקצצת אחד מהם — זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא [לך תן לו שלושים ושלושה ושליש זוזים] שהם שליש משווי הכל. אמר המזיק: גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה [אצל ראש הגולה הדן דיני הפרסיים] למה לי להתדיין? אתא לקמיה [בא לפני] רב נחמן באותו דין, אמר ליה [לו]: מעריכים את הנזק בתוך ששים. שפסק כך על פי האמור בסוגייתנו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מהו הדקל נשוא התביעה בסוגייתנו?


תקציר: זיהוי הדקל או אולי הדקלים בהם עוסקת הסוגיה כרוך בקושי רב לאור הבדלי הגירסאות הגדולים בין כתבי היד העומדים לפנינו. לפי הגרסה שלפנינו ורוב כתבי היד (באתר פרידברג) הסיפור פותח בכך שאדם קצץ קשבא השייכת לחבירו והניזק פנה לעזרתו של ראש הגולה. ראש הגולה הוסיף על דברי הניזק וסיפר שבמו עיניו ראה שהיו שם שלושה "תאלתא" שמחוברים ל"קינא" אחד. רש"י מזהה את קשבא ואת תאלתא כדקלים: "קשבא – דקל ... ותלתא תאלתא בקינא הוו - שלשה דקלים זה אצל זה". כך סברו ראשונים נוספים כמו גם התוספות:

"קשבא - פירש בקונטרס דקל וכן משמע דקאמר ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי, ותאלי הם דקלים כדמוכח בהחובל (לקמן דף צב.) חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי. וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמרא חצב קשבא. ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב דהיינו קשבא. ובערוך פירש דקשבא הוא דקלא פרסאה".

אם נסכם את דבריו נמצא שלדקל יש כמה שמות שייתכן ומציינים שלבי התפתחות או זנים שונים: דקל, תאלי = תאלתא(1), חצב(2) = קשבא ולפי הערוך "דקלא פרסאה". רש"י זיהה את "תאלי" כדקלים קטנים. להלן ארחיב בתיאור השמות השונים המוזכרים בסוגייתנו ובמפרשים.

נושאים נוספים שנידונו במפרשים הם מהו "קינא" וכיצד צמחו שלושת הדקלים. לדעת רש"י "קינא" הוא "אילן" ולדעת תוס' "מקום". בין המפרשים שסברו שהכוונה לאחד מחלקי העץ היו שסברו שהכוונה לשורש ואחרים שסברו שהכוונה לגזע. גם לסוברים ש"קינא" הוא שורש הרי שהעצים עלו כשהם מופרדים על ידי אדמה. שאלה נוספת נגעה לאופן שבו צמחו העצים. האם הם היו מחוברים זה לזה או שצמחו בשורה זה לצד זה.

הכרות עם אופן צמיחת דקלים (ראו במאמר "דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא" (ברכות, לו ע"א)) מאפשרת להעריך את תקפות השיטות השונות. זני התמר הנפוצים באזורנו אינם מתפצלים (תמונה 1) ולכן מנקודת מבט ביולוגית השיטה הסבירה ביותר היא שהסוגיה עוסקת בשורת דקלים שאינם מחוברים זה לזה. באם נעדיף את השיטות הסבורות ששלושת הדקלים צומחים מנקודה משותפת (גזע או שורש) נאלץ להניח שהדקל נשוא דין התורה היה דקל הדום (תמונה 2) משום שהוא המין היחיד באזורנו, בעל פירות נאכלים, המתפצל. הנחה זו בעייתית משום שמין זה נפוץ באפריקה הטרופית, סודן, מצרים וישראל עד עברונה בערבה בלבד כך שנוכחותו בבבל תמוהה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 

קשבא

רש"י בסוגייתנו פירש שקשבא הוא דקל וכך פירש גם במסכת עבודה זרה (יד ע"ב): "קשבא - מין תמרים כמו (מגילה ז:) מלא טסקא(3) דקשבי וכו'". במגילה (ז ע"ב) נאמר "רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא, ומלי כסא קמחא דאבשונא"(4). רש"י: "טסקא - שק מלא תמרים". תוס' אוששו את זיהוי זה: "... וכן משמע דקאמר ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים כדמוכח בהחובל (לקמן דף צב.) חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי". הרשב"א (בבא קמא, נח ע"ב) מנה 3 שמות נרדפים לדקל מבלי להבחין ביניהם: "ההוא גברא דקץ קישבא. פירוש דקל. ואיכא דאמרי תלתא, ואף היא פירושו דקל כמו תאלי שהן דקלים כדאמרינן בפרק החובל חזא תאלי ביני גופני וקאמר גופני קנו ביה דקלי, ומיני דקלים הרבה יש ויש שקורין קשבא ויש שקורין תאלי ויש שקורין דקל סתם". תוספות (בבא קמא, נח ע"ב) מוכיחים שקשבא הוא דקל "סתם" ובנוסף אליו קיים דקל הנקרא "חצב": "... וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמ' חצב קשבא? ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב דהיינו קשבא וכו'". גם הערוך (ערך "קשב") זיהה את קשבא כדקל אלא שבאופן ספציפי יותר: "... פירוש קשבא ציני והוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן ודקלא ארמאה הוא קל וכחוש וכו'"(5). בפירושו הראשון (עבודה זרה, יד ע"ב) רש"י זיהה את החצב/קשבא כדקל אך בפירושו השני זיהה אותו כצמח הנקרא גם בימינו בשם חצב: "... ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו) ועשב נאה הוא" (עבודה זרה, יד ע"ב). (ראו עוד על החצב במאמר "המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר" (בבא בתרא, נו ע"א)). אמנם התוס' בבבא קמא מזהים את קשבא/חצב כמין דקל אולם בעבודה זרה הם מזהים אותו כפרוש השני המובא ברש"י: 

 "וקשיא אמאי נקט דקל טב כיון דדקלי כולהו אסירי? לכך נראה לפרש דתרי מיני קשבא נינהו האחד נושא תמרים ומיניה מיירי בכל הני שהבאתי, אבל האי דהכא הוא מין עשב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ וכן משמע בפרק ח"ה (שם דף נו.) שמעמידין אותו על המצרים דאמרינן אין שם לא מיצר ולא חצב מאי וכו'".

המאירי (בבא קמא, נח ע"ב) פירש: "... ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני". לפי הגירסה המופיעה בסוגייתנו פירוש זה בעייתי(6) משום שהסיפור מתחיל בקשבא ומסתיים בתאלתא. כיצד ייתכן שמדקל זקן התקבלו שלושה דקלים צעירים? אם הקציצה הייתה של דקל זקן מדוע נפסק על המזיק לשלם שליש מתוך שלושה דקלים "בחורים"? ניתן ליישב את דברי המאירי על פי כתבי היד שלא גורסים "תאלתא" או "תאלי". יתר על כן, בחלק מכתבי היד החלק השני של הסיפור הוא מדברי "איכא דאמרי" ואיננו קשור לפתיחתו שבה מוזכרת קציצת ה"קשבא". בכת"י המבורג 165 נאמר: "ההוא גברא דקץ קישבא מחבריה ואיכא דאמרי ההוא גברא דקץ תלתא מחבריה. אתא לדינא לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדידי חזו לי ותלתא [תלתין] בקינא הוו וכו'". בכת"י מינכן 95 הגירסה: "ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה ואיכא דאמרי תלת. אתה לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדידי חזי לי ותלתא בקינא הוו קיימי וכו'". בכת"י אסקוריאל: "ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה ואיכא דאמרי ההוא גברא דקץ תלתא דקשבא מחבריה. אתא לדינא קמיה דריש גלותא אמר ליה הנהו לדידי חזי [לי] ותלתא בקינא הוו יתבי וכו'". בשני כתבי יד חסרים (JTS: ENA 2069/2, Oxford: Heb. b. 10/27-28) ניתן למצוא משפטים המעידים על כך שמדובר בשתי חלופות: "ואיכא דאמרי תלתא" או "ואמרי לה תלתא".

גם דקדוקי סופרים מביא בשם יש אומרים את המילה תלת ולא גורס "תאלתא" אלא ו"תלתא בקינא". בתוספות (סוכה, לב ע"ב) נאמר "תלתא בקינא חד הוו יתבי" ללא המילה תאלתא וכך גם בפירוש הרא"ש (סוכה, פ"ג): "תלתא בחד קינא הוו קיימי". הערוך (ערך "קשב") הביא גרסה שבה מוחלף "קשבא" ב"תלתא": "... ספר אחר: דקץ תלתא מחבריה. פירוש תלתא דקלי קץ מיניה. לדידי חזי לי הנהו דקלים דקץ וג' ג' בקינא חדא הוו קיימי, שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא". לפי גרסה זו הסיפור מתחילתו עוסק בדקלים צעירים ולא ב"קשבא". ח. י. קאהוט (ערך "קשב") מציע לנקד לפי גירסה זאת תָלתָא כמו תאלאתא שפירושו בפרסית דקל. קאהוט מביא בשם הרי"ף ובה"ג גירסה בה נכתב "תלתא תלתא" כלומר שלוש שלוש כפי שמשתמע מפירוש הערוך. ייתכן והקושי על המאירי כלל לא קיים משום שהוא הקדים בפירושו הגדרות ל"קשבא" ו"תאלתא" להסבר השימוש בשם "קשבא" לדקל זקן בניגוד לשם המקובל "תאלי".

 

מהו "קינא" וכיצד היו מסודרים שלושת הדקלים?

לפי גירסת הגמרא שלפנינו שלושת ה"תאלתא" עמדו ב"קינא" אחת. מפרש רש"י: "ותלתא תאלתא בקינא הוו - שלשה דקלים זה אצל זה". לכאורה משתמע מפירושו ששלשת הדקלים צמחו זה ליד זה מבלי שהיה ביניהם חיבור. הבנה זאת אינה מתיישבת עם פירושו במסכת סוכה (לב ע"ב) שם פירש: "תלתא תלתא בחד קינא - שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד". אם נשליך ממבנה ההדס לשלושת הדקלים עלינו להניח שהיה ביניהם חיבור כלשהו. למעשה קיימות שתי חלופות לחיבור והן גזע משותף או לחלופין שורש משותף. לקביעת החלופה המועדפת עלינו לברר מהו "קינא". אנו פוגשים אותו פעם נוספת במסכת בבא קמא (צב ע"ב): "אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי?"(7). מפרש שם רש"י: "קינא דשרכי - אילנות בטלים ואין עושים פרי כמו גברא דשרכא בטל כלומר דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק". תוספות פירשו: "גבי קינא דשרכי - כלומר מקום הבטלנים, ופירש קינא היינו מקום כמו תלתא תאלי בחדא קינא דהכונס (לעיל דף נח:) וכן מפרש בסוכה (דף לב: ושם) תלתא טרפי בחד קינא במקום אחד שלשה עלין סמוכין זה על זה שכן דרך ההדסים ובקונטרס פירש שכל ג' עלים בקנה אחד ואם כן לא ימצא לעולם הדס כשר". שני פירושים אלו אינם מתייחסים לאמצעי החיבור הפיסי. רש"י מכנה אותו "אילן" ותוס' מכנה אותו "מקום". ניתן ליישב בדוחק שכוונת רש"י לחיבור על ידי הגזע שנקרא בפיו "אילן".

הערוך (ערך "קשב") פירש: "... שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא". גם הרא"ש במסכת סוכה (פ"ג) הסיק מדברי רש"י שלושת הדקלים שבהם עוסקת סוגייתנו יוצאים משורש אחד ואין ביניהם הפרדה על ידי אדמה. הרא"ש עצמו מפרש שאמנם מתחת לפני הקרקע הם יוצאים משורש משותף אך מעליה הם מופרדים:

"וכן ההיא דפרק הכונס (דף נח א) תלתא בחד קינא הוו קיימי פירוש שלשה דקלים יוצאין משורש אחד. וחומרא גדולה היא זו (לגבי הדסים) דאינה מצוי שיצאו מעוקץ אחד, ומיקרי שפיר כשהן סמוכין זה לזה בעיגול אחד שאין אחד נמוך מחבירו אף על פי שכל אחד בעוקצו. וכן ההיא תלתא בחד קינא דפרק הכונס היה קרקע ביניהם אלא שלמטה מן הקרקע היה שורש אחד להן".

תוס' מעלים כאפשרות שהדקלים יצאו בשורה אחת ואינם מחוברים זה לזה. במסכת סוכה (לב ע"ב) כתבו:

"תלתא טרפי בחד קינא - שלשה עלין בקן אחד ויוצאין מתוך עוקץ אחד כדפירש בקונטרס וכן פירש תרי וחד שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים וחומרא גדולה הוא דאינו מצוי. ושמא בחד קינא מיקרי כשהם סמוכים ודבוקים זה בזה אף על פי שכל אחד בעוקצו (ומיהו) תלתא בקינא חד הוו יתבי כדאמר פרק הכונס (ב"ק דף נח:) שלשה דקלים בשורה אחת וכמו כן שלשה עלין [אינן] מעוקץ אחד".

 

     
תמונה 1. ,תמר מצוי - מטע ליד קיבוץ שדה אליהו   תמונה 2. דקל הדום - צולם בסיני

  

 


(1) תוספות (עבודה זרה, יד ע"ב) מזהה תאלי כדקלים צעירים. את העובדה שתאלי הם דקלים הוא מוכיח מהגמרא בהחובל (צב ע"ב): "... חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי". את העובדה שהם צעירים הוא מוכיח מתוך הכפילות בדברי רב יהודה (בבא בתרא, סט ע"ב): "האי מאן דמזבן ארעא לחבריה, צריך למכתב ליה: קני לך דיקלין ותאלין והוצין וציצין, ואף על גב דכי לא כתב ליה הכי קני וכו'". הרשב"ם (שם) פירש: "דיקלי - שגדלו כל צרכן. תאלין - שתילין נטעים בחורים". גם המאירי (בבא קמא, נח ע"ב) פירש באופן דומה: "... ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני".
(2)  רש"י מביא בפירוש שני את דעת הסובר שחצב נקרא קשבא: "... ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו) ועשב נאה הוא" (עבודה זרה, יד ע"ב). לשיטה זו החצב הוא שם של "עשב נאה". לפי התיאור שרש"י הביא הכוונה לצמח הנקרא בשם זה גם היום. תוס' מזהה בהמשך דבריו את החצב כשם של זן דקל: "וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמרא חצב קשבא? ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב". לפירוש הערוך (ערך "חצב") החצב הוא כנראה קנה סוכר: "קנה שעושין ממנה הסוכ"ר והוא מתוק". התוס' מביאים את דבריו וכתבו (עבודה זרה, יד ע"ב): "... ובערוך (ערך חצב ה') פירש כל חצבא דהכא שהוא יערת הדבש קנה שגדל בו צוקר"א". בשיטה מקובצת (בשם תוס' שאנץ) (בבא קמא, נח ע"ב) ניתן למצוא טיעון התומך בזיהוי התוס' ושולל את פירוש הערוך: "קשבא. פירש בקונטרס דקל. ולא משמע הכי בפרק קמא דעבודה זרה דתנן דקל טב וחצב וכו' אלמא קשבא לאו היינו דקל. ובערוך פירש בערך חצב שהוא קנה שעושין ממנו הסוק"ר והוא מתוק. ומיהו אין משמע שיהא זה כן דאינו שוה כל כך והכא משמע ששלשה היו שוים מאה זוז. ובערוך עצמו פירש בערך קשב דהוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן. וכן משמע דהוא מין דקל מדקאמר ותלת תאלתא וכו'. ושמא יש מיני דקלים הרבה וכו'".
(3) טסקא הוא כלי איחסון כפי שונו מוצאים למשל בגיטין (עח ע"א): "כל דבר שהוא כקלתה לאיתויי מאי? לאיתויי טסקא דאכלה בה תמרי".
(4) פירוש: רבה שדר ליה [שלח לו] למרי בר מר מבית ראש הגולה ביד אביי שהיה בן אחיו ותלמידו משלוח מנות מלא טסקא דקשבא [הסל תמרים] ומלי כסא קמחא דאבשונא [ומלוא כוס קמח של קלי].
(5) רבינו יהונתן על הרי"ף (בבא קמא, כה ע"א לפי דפי הרי"ף) פירש הפוך: "[נ"ט ע"א] בדקלא ארמאה שהוא חשוב הרבה ולפיכך אינו נשום אגב עצמו אלא אגב שדה שלא להכחיש את המזיק, אבל דקלא פרסאה אינו חשוב כל כך ואם היה נשום אגב שדה אתה מפסיד את הניזק לפיכך שמין אותו בפני עצמו שלא יהא חוטא נשכר".
(6) לסוברים שקשבא הוא דקל צעיר הסיפור פתח בדקל צעיר וגם הסתיים בדקלים צעירים. מאידך גיסא קיים לפני שיטה זו קושי אחר והוא מדוע הוחלף השם מקשבא לתאלי למרות שנשוא התביעה לא השתנה.
(7) פירוש: ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: מטייל ואזיל [והולך] דיקלא בישא גבי קינא דשרכי [דקל רע אצל אילנות סרק], כלומר, איש רע הולך אצל אנשים שאינם הגונים? אמר ליה [לו]: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין [ושנינו אותו במשנתנו], ותנינא [ונשנה] בברייתא.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר