|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי – תמר מצוי
"ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה, אתא לקמיה דריש גלותא, אמר ליה: לדידי חזי לי, ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי, זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא. אמר: גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי! אתא לקמיה דר"נ, א"ל: בששים" (בבא קמא, נח ע"ב).פירוש: מסופר: ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה [אדם אחד קצץ דקל של חבירו], אתא לקמיה דריש גלותא [בא לפני ראש הגולה] לדין, אמר ליה [לו] ראש הגולה למזיק: לדידי חזי לי [אני עצמי ראיתי אותו] מקום נטיעת הדקל ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי [ושלושה דקלים בקן, יוצאים משורש אחד, היו עומדים שם] והוו שוו [והיו שווים] ביחד מאה זוזי [זוזים], וכיון שקצצת אחד מהם — זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא [לך תן לו שלושים ושלושה ושליש זוזים] שהם שליש משווי הכל. אמר המזיק: גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה [אצל ראש הגולה הדן דיני הפרסיים] למה לי להתדיין? אתא לקמיה [בא לפני] רב נחמן באותו דין, אמר ליה [לו]: מעריכים את הנזק בתוך ששים. שפסק כך על פי האמור בסוגייתנו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera
אם נסכם את דבריו נמצא שלדקל יש כמה שמות שייתכן ומציינים שלבי התפתחות או זנים שונים: דקל, תאלי = תאלתא(1), חצב(2) = קשבא ולפי הערוך "דקלא פרסאה". רש"י זיהה את "תאלי" כדקלים קטנים. להלן ארחיב בתיאור השמות השונים המוזכרים בסוגייתנו ובמפרשים.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ קשבארש"י בסוגייתנו פירש שקשבא הוא דקל וכך פירש גם במסכת עבודה זרה (יד ע"ב): "קשבא - מין תמרים כמו (מגילה ז:) מלא טסקא(3) דקשבי וכו'". במגילה (ז ע"ב) נאמר "רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא, ומלי כסא קמחא דאבשונא"(4). רש"י: "טסקא - שק מלא תמרים". תוס' אוששו את זיהוי זה: "... וכן משמע דקאמר ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים כדמוכח בהחובל (לקמן דף צב.) חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי". הרשב"א (בבא קמא, נח ע"ב) מנה 3 שמות נרדפים לדקל מבלי להבחין ביניהם: "ההוא גברא דקץ קישבא. פירוש דקל. ואיכא דאמרי תלתא, ואף היא פירושו דקל כמו תאלי שהן דקלים כדאמרינן בפרק החובל חזא תאלי ביני גופני וקאמר גופני קנו ביה דקלי, ומיני דקלים הרבה יש ויש שקורין קשבא ויש שקורין תאלי ויש שקורין דקל סתם". תוספות (בבא קמא, נח ע"ב) מוכיחים שקשבא הוא דקל "סתם" ובנוסף אליו קיים דקל הנקרא "חצב": "... וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמ' חצב קשבא? ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב דהיינו קשבא וכו'". גם הערוך (ערך "קשב") זיהה את קשבא כדקל אלא שבאופן ספציפי יותר: "... פירוש קשבא ציני והוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן ודקלא ארמאה הוא קל וכחוש וכו'"(5). בפירושו הראשון (עבודה זרה, יד ע"ב) רש"י זיהה את החצב/קשבא כדקל אך בפירושו השני זיהה אותו כצמח הנקרא גם בימינו בשם חצב: "... ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו) ועשב נאה הוא" (עבודה זרה, יד ע"ב). (ראו עוד על החצב במאמר "המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר" (בבא בתרא, נו ע"א)). אמנם התוס' בבבא קמא מזהים את קשבא/חצב כמין דקל אולם בעבודה זרה הם מזהים אותו כפרוש השני המובא ברש"י:
המאירי (בבא קמא, נח ע"ב) פירש: "... ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני". לפי הגירסה המופיעה בסוגייתנו פירוש זה בעייתי(6) משום שהסיפור מתחיל בקשבא ומסתיים בתאלתא. כיצד ייתכן שמדקל זקן התקבלו שלושה דקלים צעירים? אם הקציצה הייתה של דקל זקן מדוע נפסק על המזיק לשלם שליש מתוך שלושה דקלים "בחורים"? ניתן ליישב את דברי המאירי על פי כתבי היד שלא גורסים "תאלתא" או "תאלי". יתר על כן, בחלק מכתבי היד החלק השני של הסיפור הוא מדברי "איכא דאמרי" ואיננו קשור לפתיחתו שבה מוזכרת קציצת ה"קשבא". בכת"י המבורג 165 נאמר: "ההוא גברא דקץ קישבא מחבריה ואיכא דאמרי ההוא גברא דקץ תלתא מחבריה. אתא לדינא לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדידי חזו לי ותלתא [תלתין] בקינא הוו וכו'". בכת"י מינכן 95 הגירסה: "ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה ואיכא דאמרי תלת. אתה לקמיה דריש גלותא אמר ליה לדידי חזי לי ותלתא בקינא הוו קיימי וכו'". בכת"י אסקוריאל: "ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה ואיכא דאמרי ההוא גברא דקץ תלתא דקשבא מחבריה. אתא לדינא קמיה דריש גלותא אמר ליה הנהו לדידי חזי [לי] ותלתא בקינא הוו יתבי וכו'". בשני כתבי יד חסרים (JTS: ENA 2069/2, Oxford: Heb. b. 10/27-28) ניתן למצוא משפטים המעידים על כך שמדובר בשתי חלופות: "ואיכא דאמרי תלתא" או "ואמרי לה תלתא". גם דקדוקי סופרים מביא בשם יש אומרים את המילה תלת ולא גורס "תאלתא" אלא ו"תלתא בקינא". בתוספות (סוכה, לב ע"ב) נאמר "תלתא בקינא חד הוו יתבי" ללא המילה תאלתא וכך גם בפירוש הרא"ש (סוכה, פ"ג): "תלתא בחד קינא הוו קיימי". הערוך (ערך "קשב") הביא גרסה שבה מוחלף "קשבא" ב"תלתא": "... ספר אחר: דקץ תלתא מחבריה. פירוש תלתא דקלי קץ מיניה. לדידי חזי לי הנהו דקלים דקץ וג' ג' בקינא חדא הוו קיימי, שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא". לפי גרסה זו הסיפור מתחילתו עוסק בדקלים צעירים ולא ב"קשבא". ח. י. קאהוט (ערך "קשב") מציע לנקד לפי גירסה זאת תָלתָא כמו תאלאתא שפירושו בפרסית דקל. קאהוט מביא בשם הרי"ף ובה"ג גירסה בה נכתב "תלתא תלתא" כלומר שלוש שלוש כפי שמשתמע מפירוש הערוך. ייתכן והקושי על המאירי כלל לא קיים משום שהוא הקדים בפירושו הגדרות ל"קשבא" ו"תאלתא" להסבר השימוש בשם "קשבא" לדקל זקן בניגוד לשם המקובל "תאלי".
מהו "קינא" וכיצד היו מסודרים שלושת הדקלים?
לפי גירסת הגמרא שלפנינו שלושת ה"תאלתא" עמדו ב"קינא" אחת. מפרש רש"י: "ותלתא תאלתא בקינא הוו - שלשה דקלים זה אצל זה". לכאורה משתמע מפירושו ששלשת הדקלים צמחו זה ליד זה מבלי שהיה ביניהם חיבור. הבנה זאת אינה מתיישבת עם פירושו במסכת סוכה (לב ע"ב) שם פירש: "תלתא תלתא בחד קינא - שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד". אם נשליך ממבנה ההדס לשלושת הדקלים עלינו להניח שהיה ביניהם חיבור כלשהו. למעשה קיימות שתי חלופות לחיבור והן גזע משותף או לחלופין שורש משותף. לקביעת החלופה המועדפת עלינו לברר מהו "קינא". אנו פוגשים אותו פעם נוספת במסכת בבא קמא (צב ע"ב): "אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי?"(7). מפרש שם רש"י: "קינא דשרכי - אילנות בטלים ואין עושים פרי כמו גברא דשרכא בטל כלומר דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק". תוספות פירשו: "גבי קינא דשרכי - כלומר מקום הבטלנים, ופירש קינא היינו מקום כמו תלתא תאלי בחדא קינא דהכונס (לעיל דף נח:) וכן מפרש בסוכה (דף לב: ושם) תלתא טרפי בחד קינא במקום אחד שלשה עלין סמוכין זה על זה שכן דרך ההדסים ובקונטרס פירש שכל ג' עלים בקנה אחד ואם כן לא ימצא לעולם הדס כשר". שני פירושים אלו אינם מתייחסים לאמצעי החיבור הפיסי. רש"י מכנה אותו "אילן" ותוס' מכנה אותו "מקום". ניתן ליישב בדוחק שכוונת רש"י לחיבור על ידי הגזע שנקרא בפיו "אילן".
תוס' מעלים כאפשרות שהדקלים יצאו בשורה אחת ואינם מחוברים זה לזה. במסכת סוכה (לב ע"ב) כתבו:
(1) תוספות (עבודה זרה, יד ע"ב) מזהה תאלי כדקלים צעירים. את העובדה שתאלי הם דקלים הוא מוכיח מהגמרא בהחובל (צב ע"ב): "... חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי". את העובדה שהם צעירים הוא מוכיח מתוך הכפילות בדברי רב יהודה (בבא בתרא, סט ע"ב): "האי מאן דמזבן ארעא לחבריה, צריך למכתב ליה: קני לך דיקלין ותאלין והוצין וציצין, ואף על גב דכי לא כתב ליה הכי קני וכו'". הרשב"ם (שם) פירש: "דיקלי - שגדלו כל צרכן. תאלין - שתילין נטעים בחורים". גם המאירי (בבא קמא, נח ע"ב) פירש באופן דומה: "... ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
