סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר – חצב מצוי

 

"אמר רב אסי א"ר יוחנן: המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר, אבל לענין פאה וטומאה - לא. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו לפאה וטומאה" (בבא בתרא, נה ע"א). "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ" (בבא בתרא נ"ו ע"א).


שם עברי: חצב מצוי   שם באנגלית:Sea Squill, Sea onion   שם מדעי: Urginea maritima

שמות נרדפים במקורות: חצוב, חצובא

נושא מרכזי: מה מייחד את החצב בהשוואה לצמחים אחרים ומאפשר לו להפסיק בנכסי הגר?


החצב המצוי הוא אחד הצמחים הבולטים והמוכרים בנוף הארץ בעיקר בשל עמודי התפרחת הגבוהים שלו ומועד הופעתם המיוחד – סוף הקיץ (תמונות 1-2). עלי החצב ותפרחותיו אינם מופיעים באותה תקופה. העלים מתפתחים ופעילים בחורף ורק זמן רב לאחר שקמלו, מופיעים עמודי התפרחת. הפרחים מסיימים את תפקידם לפני הופעת העלים. החצב הוא גיאופיט כלומר צמח רב שנתי בעל איבר אגירה תת-קרקעי (בחצב איבר האגירה הוא בצל) שחלקיו העל קרקעים מתייבשים בתום העונה ורק חלקו התת קרקעי נותר כדי לחדש את נוף הצמח בעונת הצמיחה הבאה (תמונות 3-5). החצב נמנה עם קבוצת צמחים הנקראת "מבשרי גשם". מאפייני קבוצה זו הם הפריחה הסתווית המקדימה את התפתחות העלים.

החצב ובמיוחד בצלו רעילים ולכן הוא מוגן באופן יחסי משיני בעלי חיים ובעיקר מכרסמים. בנוסף לכך הבצל ושורשיו מעמיקים לתוך הקרקע עד לעומק של 3-4 מ' וכמעט בלתי ניתן לעקרם. הקושי לעקור את החצב נובע גם מהחומרים שהוא מכיל הצורבים את ידי העוקר. תכונות אלו הפכו את החצב לצמח מתאים לסימון גבולות של שדות. עד היום משתמשים חקלאים ערבים בחצב כאמצעי סימון לשדותיהם. סוגייתנו וסוגיות נוספות מתייחסות לתכונות אלו של החצב. הגמרא מביאה מחלוקת האם סימון הגבול על ידי החצב די בו כדי לציין שמדובר בשדות נפרדים ביחס להלכות שונות. לדעת רב אסי בשם רבי יוחנן הסימון קוטע את רצף השדה לענין קנין בנכסי הגר ואם החזיק אדם בצד אחד של הגבול לא קנה גם את צידו השני. מאידך אין סימון על ידי חצבים מחלק את השדה לשנים לענין מצוות פאה וטומאה. רבין בשם רבי יוחנן לא מחלק בין ההלכות השונות ולדעתו השדה נחשבת כשתי שדות גם לגבי פאה וטומאה. בהמשך מציינת הגמרא באופן מפורש את תפקידו של החצב כמסמן גבולות במימרא: "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ". רשב"ם בשני המקומות מתייחס לנקודה משותפת ושונה מזו שהעלנו לעיל לגבי יעילותו של החצב כמסמן גבול. בדף נ"ה: "חצב - הוא אילן או עשב שבו תיחם יהושע את ארץ ישראל לפי שיורד ויונק כנגדו ואינו יונק לא מכאן ולא מכאן כדאמר חצובא מקטע רגליהון דרשעים שמשיגין גבול רעיהן וזה אינו משיג גבול אחר". בדף נ"ו פותח הרשב"ם בשאלת הגמ' שהבאנו כמעט בלשונה ב"נושא המרכזי לעיון" בפתיחה: "מאי חצובא - איזה דבר הוא ומאי חשיבותו להחשב כמצר?" תשובת הגמ' על פי הרשב"ם: "שבו תיחם - בין שבט לשבט בין איש לאיש לפי שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן". בשני המקומות מדגיש הרשב"ם את האופי המיוחד של שרשי החצב הגדלים כלפי מטה ולא לצדדים. גם רש"י מפרש כרשב"ם בסוגייתנו. במסכת ביצה (דף כ"ה ע"ב): "חצובא מקטע רגליהון דרשיעי". מפרש רש"י: "חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא - עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק, ואין מתפשט לצדדין כלל, ונוטעין אותו בין גבולי שדות, ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ, מקטע רגלי הרשעים ליום הדין, שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול, ואין למדין ממנו". רש"י מדגיש את צורת התפתחות שרשי החצב כלפי מטה בלבד מבלי לשלוח שורשים לצדדים. מאפיין זה קשור באופן ברור לכך שהחצב מקטע רגלי רשעים שהרי בניגוד אליהם אין הוא משיג גבול אחרים וגדל כלפי מטה. לעומת זאת לא ברור מדוע אופן גידול זה קשור לסימון הגבול? האם התאמתו של החצב כסימן גבול תלויה בצורת גידול שורשיו? מדוע מדגישים רש"י והרשב"ם את העובדה שהחצב אינו "מתפשט לצדדין כלל"? 

קיימות כמה סיבות להדגשה שהחצב גדל רק כלפי מטה בהקשר לסימון הגבול:

א. קיימת אפשרות שאחד השכנים ניסה לעקור את הבצל הרדוד יחסית אך השאיר את השורשים הצדדיים. במקרה כזה קשה לקבוע את המיקום המדוייק של נקודת הסימון וניתן ליחסה לאחד מהשורשים הרבים הפזורים בשטח. כאשר השורש גדל כלפי מטה גם לאחר עקירת הבצל נותר הסימון המדוייק של מיקומו המקורי.

ב. ניתן להסביר שאמנם גידול השורשים לצדדים לא פוגע ביעילות הסימון אך עלול להזיק לגידולי שדותיהם של שני השכנים. החצב מכיל חומרים רעילים שונים (ראה ב"הרחבה") המעכבים התפתחות צמחים אחרים ליד שורשיהם. מעניין לציין שיש מקומות בהם מסמנים הערבים את קבריהם בעזרת חצבים. היתרון בחצב איננו רק בכך שקשה לעקרו אלא גם בעובדה שאיננו פוגע בקברים לידם הוא צומח, שהרי השורשים חודרים רק לעומק הקרקע ולא לצדדים.

ג. יתרון אפשרי נוסף בגידול השורשים לעומק קשור להיותו של החצב צמח בעל בצל. צמחי בצל ופקעת מתרבים באופן לא מיני בעזרת חלוקת איברים אלו (תמונה 4). כתוצאה מחלוקת הבצלים והפקעות וגידול נפחם הם עלולים להתרומם ולהגיח מתוך הקרקע במהלך השנים. בכדי למנוע את תופעה זו יש לצמחים אלו שורשים מיוחדים בעלי יכולת התכווצות המושכים פנימה את הבצלים והפקעות. לעיתים כתוצאה מהתפתחות שורשים לא סימטרית נודדים הצמחים עשרות ס"מ בעזרת השורשים המתכווצים. העובדה ששרשי החצב מתארכים בעיקר כלפי מטה מונעת את הנדידה לצדדים ובעקבותיה את השתנות מיצרי החצר.

על תפקידו של החצב כמסמן גבולות אנו לומדים גם מהמדרש על הפסוק: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכד שִׁמְשׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ (ישעיהו נ"ד, י"ב). "וכל גבולך לאבני חפץ. א"ר בנימן בן לוי: עתידין תחומי ירושלם להיות מליאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באין ונוטלין חפציהן מהם לפי שבעולם הזה ישראל מתחמין באבנים ובחצובות אבל לעתיד לבוא הם מתחמים באבנים טובות ומרגליות הדא הוא דכתיב וכל גבולך לאבני חפץ" (פסיקתא דרב כהנא פסקא י"ח ו').
 

           

תמונה 1.  חצב מצוי – עמודי פריחה.    צילמה: תהילה רענן

  תמונה 2. חצב מצוי - עלי הכותרת מסודרים בשתי "קומות" ובכל קומה שלושה עלים.

    

           
תמונה 3.  חצב מצוי – בצלים שנחשפו בגלל סחף קרקע   תמונה 4.  חצב מצוי - בצלצולים

  

הרחבה


החצב לא מוזכר במקרא אך מופיע פעמים רבות בספרות חז"ל. מקור השם חצב קשור אולי לפעולת החציבה שהוא מבצע הן בעת בקיעת העלים את הקרקע היבשה והקשה, שמעל הבצל, והן החציבה של השורשים לעומק דרך סדקי סלע צרים והרחבתם. במשנה במסכת כלאים (פ"א מ"ה) נאמר: "אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו". מפרש רע"ב: "החצוב - מין ירק ששרשיו יורדים בעומק הארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולכאן, ובו תיחם יהושע את הארץ". "מקירו - מלשון קור שתהא התאנה מקררת החצוב שהוא חם ביותר. פירוש אחר שתהיה עליו לצל לשון קורה". לשני פירושי רע"ב ניתן גם להוסיף את האפשרות שהנחת הייחור בתוך החצב ורעליו מגינה על הייחור מזיהומים שונים כמו פטריות.
 

ביולוגיה

תפוצת החצב המצוי משתרעת בארצות הים - התיכון. הוא נפוץ בכל חלקי הארץ בשטחים פתוחים וגדל באוכלוסיות גדולות הפזורות באקראי. צורת פיזור הצמחים בשטחים המאוכלסים מלמדת שדרך הרבייה העיקרית היא וגטטיבית (לא מינית) על ידי חלוקת הבצלים דבר הגורם להופעת הפרטים במקבצים צפופים.

הסוג חצב מונה כ – 100 מינים ים תיכונייים ואפריקאיים והוא נכלל בסדרת השושנאים. זו אחת המשפחות הגדולות בעולם הצמחים ומונה כ - 250 סוגים ובהם כ – 4,000 מינים. רבים מבני המשפחה הם גיאופיטים.(1) בארץ מיוצגת המשפחה על-ידי 20 סוגים המונים כ - 100 מינים. למשפחה זו שייכים בצל הגינה, השום, הצבעוני ועוד. לרוב הגבעול חסר עלים והם מרוכזים בבסיס הצמח במבנה הנקרא שושנת עלים. תבנית הפרח האופיינית היא: פרח נכון (סימטרי), דו-מיני, בעל 5 דורים (דור – קומת איברים) שבכל אחד מהם 3 איברים. 2 דורים של עלי כותרת, 2 דורי אבקנים ודור של 3 עלי שחלה הבונים את השחלה. השחלה עילית(2) ומחולקת ל – 3 מגורות ("תאים") (תמונה 6). הפרי הלקט (פרי יבש בצורת קופסית). בפרי היבש ניתן לראות היטב שמוצאו מ – 3 עלים (תמונה 7)ורק לעיתים רחוקות הוא ענבה.(3) הרבייה השכיחה היא רבייה וגטטיבית (רבייה אל מינית) בעזרת חלוקת האיברים התת קרקעיים. בעקבות פגיעה בבצל, למשל על ידי חריש, חלה חלוקה נמרצת לבצלי משנה.

אופיינית למשפחת השושניים התפתחות תאים המכילים אוכסלט הסידן,(4) בעיקר כגבישים דמויי מחטים, הן בעלים והן באברי האגירה התת-אדמתיים.

גבישים אלו פועלים במשולב עם רעילים שונים כמו צורות שונות של ספונינים(5) ואלקלואידים(6) העשירים בחומרים סטרואידיים וכן גליקוזידים המשפיעים על שריר הלב. השילוב של מחטי אוכסלט הסידן הפוצעים את קיבת בעל החיים ומאפשרים חדירה נוחה של רעלים מגן באופן יעיל על אברי האגירה העשירים במזון מפני שיני בעלי חיים. יש מעט בעלי חיים הניזונים מצמחים אלו ובעיקר לאחר התייבשות העלים והתפרקות הרעלים. בצלו של החצב הוא הגדול בבצלי הצמחים הגדלים בארץ. קוטרו עד 20 ס"מ. גלדיו החיצוניים קשקשיים ומסודרים כרעפים. מדי שנה מתרוקנים הגלדים החיצוניים והופכים לקליפות, ואילו בסיסי - העלים היוצאים ממרכז הבצל מתמלאים והופכים לגלדים(7) חדשים. איבר אגירה גדול זה, שהיה עלול להיות מאכל מבוקש על ידי בעלי חיים מוגן על ידי מנגנוני הרעל שתארנו לעיל. מבצלי החצב ניתן להכין רעל להשמדת מכרסמים ותרופות שונות. במינון קטן ניתן להשתמש בתרכובות המופקות מהחצב לטיפול במחלות לב מסויימות. 
 

תמונה 5. חצב מצוי – עלים מבצבצים. עמוד הפריחה כבר התייבש ונשבר.
 

               
תמונה 6.  חצב – הלקטים לפני ההבשלה.   תמונה 7.  חצב – הלקטים יבשים לקראת פיזור הזרעים.

  

החצב בתלמוד

 
"ת"ר: מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. אמר ליה רבי נתן: אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין'" (שבת קכ"ח ע"א).

חלקו של החצב כמזון לצבאים מופיע במדרש: "ואתה קח לך וגו' ר' אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה תני משום רבי נחמיה רוב מכנסו דבילה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכית לנעמיות" (מדרש רבה בראשית ל"א י"ד). המדרש עוסק במזון שהכניס נח לתיבה עבור בעלי החיים השונים. קיימת הקבלה רבה בין המדרש והגמרא במזונות ובעלי החיים להם הם מיועדים. חצב – צבאים, זכוכית – נעמית, זמורות – פילים.

ההיתר לטלטל חצב עבור צבאים מבוסס על כך שהצבאים הם חיות בית בניגוד למוכר לנו היום שבו הצבי הוא חיית בר שאיננה חיה במשכנות אדם. אכן בעבר היה מקובל לגדל את הצבי בבית לפחות במשך תקופות קצרות מלכידתו או קנייתו ועד למועד השחיטה.

אמנם כפי שראינו עלי החצב רעילים אך מתצפיות ניתן ללמוד שהצבאים ניזונים מעלי החצב עם בקיעתם בעונת החורף מהקרקע. בעונה זו כמעט ואין מזון חלופי וייתכן גם שהעלים הצעירים עדיין לא הספיקו לסנטז את הרעלים השונים. בסוף העונה עם התייבשות העלים הם ראויים למאכל לקשת רחבה יותר של בעלי חיים משום שהרעלים כבר התפרקו. שאלה מעניינת שנותר לברר היא מהו המנגנון הייחודי לצבאים ולמינים מעטים נוספים, כמו שפן הסלע, המאפשר להם להתמודד טוב יותר מאחרים עם רעלי החצב?

 



(1) צמחים בעלי איבר אגירה תת קרקעי שחלקם העל קרקעי פעיל רק בחלק מהשנה ולאחר מכן מתייבש.
(2) נקודת חיבור עלי הכותרת לגבעול היא מתחת לשחלה.
(3) ענבה הוא שם כולל לפירות עסיסיים המכילים יותר מזרע אחד בעלי ציפה דקה וגמישה.
(4) אוקסלט הסידן הוא תרכובת הנוצרת מקשר בין יוני סידן וחומצה אוקסלית. חומצה אוקסלית היא חומצה חזקה הנוצרת בצמחים כמו החמציץ. בשל הקישור היעיל של החומר ליוני סידן צריכה גבוהה של חומצה אוקסלית במזון עשויה לגרום חוסר בסידן. ה"אבנים" בכליות הן לעיתים קרובות אוקסלט הסידן.
(5) ספונינים ¬ הם קבוצה של גליקוזידים (הגליקוזידים ¬ הם תרכובות של סוכר, בדרך כלל גלוקוז, וחומר לא סוכרי בעל קבוצה הידרוכסילית OH הנקרא אגליקון) היוצרים קצף במגע עם מים "דמויי סבון". רובם רעילים לאדם משום שהם גורמים להתפוצצות כדוריות הדם האדומות "המוליזה" ויציאת ההמוגלובין שבתוכן החוצה. ברפואה הם משמשים רק למחלות של דרכי הנשימה. כמובן במינון ובדרכים שלא יפגעו בכדוריות הדם האדומות.
(6) האלקלואידים ¬ הם חומרי הרפואה הנפוצים ביותר בצמחי הרפואה. אלה הן תרכובות אורגניות המכילות חנקן ובעלות תגובה בסיסית. הם נוצרים כמוצרי לוואי במהלך ייצור החלבונים בגוף. כולם נהרסים בחום. הם מופיעים בטבע כמוצקים גבישיים, נוזלים נדיפים, או אפילו שרפים. המבנה שלהם מסובך מאוד, וקשה לכן לסנטז אותם במעבדה. בדרך כלל מפיקים אותם מהצמחים עצמם ולא בדרך סינטטית. ברוב המקרים הם נוצרים בשורש ומשם מועברים לשאר חלקי הצמח. האלקלואידים הידועים ביותר הם: הקפאין והתאין, הניקוטין והקווינין. המשפחות העשירות באלקלואידים הן: ההרדופיים, הפואתיים, הסולניים והפרגיים. תפקיד האלקלואידים בצמח הוא הגנה מפני אוכלי עשב ואולי גם כהורמוני צמיחה.
(7) עלים מעובים עשירים בחומרי תשמורת.


 

 

רשימת מקורות:


אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 195-196, 215-217).
 

לעיון נוסף:

חצב מצוי באתר "צמח השדה" - פרטים ביולוגיים רבים.

הפריחה של "מבשרי הגשם" בצמחיית ארץ ישראל, 1971, דפני א., שמידע א., אבישי מ., טבע וארץ כרך י"ז, חוב' 6 (עמ' 261). ניתן לקרוא בקישורית - החשיבות האקולוגית של תופעת מבשרי הגשם.

חצובות בהן תיחם יהושע את הארץ: החצב בספרות חז"ל. ראובן קמפנייאנו, שיח השדה 4 בהוצאת אפרתה ומכללת ליפשיץ. הסבר מפורט של הסוגיות בהן מוזכר החצב במקורות. דיון לשוני.

כשרות האיל והצבי, הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי ופרופ' זהר עמר, תחומין כ"ט (עמ' 170). עדויות לגידול צבאים במשכנות אדם.

Al-tardeh S, Sawidis T, Diannellidis B. E and Delivopoulos S. 2006. Anatomical studies on the adventitious roots of the geophyte Urginea maritima (L.) Baker. J. Biol. Res. 5: 61-70 .
המחקר עוסק בהתאמות שורשי החצב לתנאי קיום בסביבה יובשנית.


מעט הרהורים על תופעת "החצבות" - מאת שי לביא


החצב? לא מה שחשבתם. אסטרטג אסטרטג.מעלפון החום של סוף אוגוסט, עם קבלת אינדיקציה לקיצור שעות האור ביממה, הוא מעיף למעלה את שרביט הקסם הפורח בלבן.
בצל גדול, יש לו לחצב. שורשיו מעמיקים לעובי האדמה, יונקים כל בדל לחות שנותר מהחורף שעבר. ממתין בסבלנות. יודע שעכשיו, בסוף הקיץ, התחרות על חסדי הדבורים נמוכה וסיכויי ההאבקה גבוהים מתמיד.
החצבות איננה תופעה, היא תכונת אופי, דרך חיים. לאתר את הנישה הנכונה, את המיוחדות, להמתין בסבלנות לתזמון המדויק, ולצאת בבת אחת, בגדול .
הוא לא נזקק לאדום הפרג וכחול התורמוס. הוא בא אלינו בלבן טבעי ונייטרלי, נקי ופשוט. יעני, עזבו אותי מצבעים. מסתדר לבד גם בלי.
עומק השורשים וגודל הבצל אינם מאפשרים עקירה ממשית של החצב , תכונה ששימרה אותו דורות לסימון חלקות חקלאיות. (ראה מאמר מצורף).
אז מה אנחנו רוצים להיות? חצבים "נישתיים"? כלניות Commodity ? כנראה גם וגם. לעיתים נוח לנו להיטמע בכלל. שורה 17 מימין. לא בולטים.
אבל בטווח הארוך, נדרש מאיתנו בידול ברור שיגדיר ,גם לעצמנו, מה אנחנו , בעצם, רוצים להיות בתוך ההמולה שמסביב. חצבות, קוראים לזה. שורשים עמוקים , עצמאות , פשטות גאה. קצת חומר למחשבה בשלהי אלול.

כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להיתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר

נעמי שמר



א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.


 



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר