טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
נראה צנון נראה סם חיים – צנון הגינה
"למימרא דירק מעליא? והתניא: שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה, ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן: פת קיבר ושכר חדש וירק! לא קשיא; הא בתומי וכרתי, הא בשאר ירקי. כדתניא: שום ירק, כרישין חצי ירק, נראה צנון נראה סם חיים. והא תניא: נראה צנון נראה סם המות! לא קשיא; כאן בעלין, כאן באמהות; כאן בימות החמה, כאן בימות הגשמים" (עירובין, נה ע"ב).
פירוש: כיון שנזכרו מקומות ישוב שונים, מזכירים מה שאמר רב הונא בדומה לזה: כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה, מפני חשש לבריאותו. ושואלים: למימרא [האם לומר] מכאן שירק מעליא [מעולה] הוא? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: שלשה דברים מרבין את הזבל וכופפין את הקומה, ונוטלים אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן: פת קיבר (לחם עשוי מקמח גס שלא נופה כל צורכו} ושכר חדש וירק, ואם כן משמע שירק מזיק! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]: הא [זה] בתומי וכרתי [בשומים וכרישים] שמעולים הם, הא [זה] בשאר ירקי [ירקות] שמזיקים. כדתניא] כמו ששנינו בברייתא]: שום ירק משובח, כרישין חצי ירק, נראה צנון נראה סם חיים שהוא יפה לגוף. ומקשים: והא תניא [והרי שנינו]: נראה צנון נראה סם המות! ומתרצים לא קשיא שאינו קשה: כאן, שגינוהו מדובר בעלין של צנון. כאן, ששיבחוהו באמהות (גוף הירק). או באופן זה: כאן בימות החמה, מועיל, כאן בימות הגשמים, מזיק (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: צנון הגינה שם באנגלית: Radish שם מדעי: Raphanus sativus
שם נרדף במקורות: פוגלא
נושא מרכזי: מעמדו הרפואי של הצנון
לריכוז המאמרים שנכתבו על הצנון הקש/י כאן.
ממקורות יווניים, רומיים וביזנטים אנו לומדים שהצנון תפס מקום חשוב בחיי תושבי הארצות סביב הים התיכון. ממקורות אלו ניתן להסיק שהצנון שימש כמזון וכתרופה. ירק זה היה זול ונצרך בכמויות גדולות מתוך בחירה או בעתות מחסור בהעדר חלופות מספיקות לתזונה. היו שטענו שמקור השם הלטיני של הצנון הוא במילה rafanis שהורכבה מתואר הפועלradios שפירושו "בקלות" והפועל fainoumai שפירושו "הופיע". מוצע שמקור השם הוא בכך שניתן לגדל צנון בקלות וכתוצאה מכך היה נפוץ מאד כירק בשוק הים תיכוני. לא מפתיע, אם כן, שהוא מוזכר לעיתים קרובות בהקשרים הלכתיים ואחרים בספרות חז"ל. בסוגייתנו ההתייחסות אליו איננה חד משמעית.
הגמרא מיישבת סתירה בין שתי ברייתות העוסקות בהשפעתו של הצנון בכך שהיא מחלקת בין העלים ל"אימהות" שהן האשרוש (השורש המעובה). על פי רש"י ה"אימהות" הן "סם חיים" ואילו העלים "סם המוות". לגבי ה"אימהות" התמונה פשוטה וברורה משום שמקורות רבים מדווחים על יתרונות בריאותיים של הצנון. לעומת זאת לא ברור מדוע הגמרא מתייחסת לעלים כסם המות. מעיון במרשתת (internet) ניתן להסיק שגם לעלים ערך בריאותי. בצד היתרונות הבריאותיים של הצנון הוא מכיל תרכובות הנקראות "שמן חרדל" (Allyl isothiocyanate) המעניקות את טעמם המיוחד של הצנון ומינים נוספים במשפחת המצליבים. תרכובות אלו עלולות להזיק לסובלים מפגעים במערכת העיכול כמו כיב קיבה. יש בצנון חומרים שיכולים לגרום להתפתחות גזים בבטן ולכן ישנם אנשים שלא יכולים לאכול את הירק הזה בגלל תחושות לא נעימות שנגרמות לאחר האוכל. ייתכן והעלים הכילו ריכוז גבוה יותר של "שמן חרדל" ותרכובות נוספות הגורמות לתופעות השליליות ולכן רק הם נחשבו כמזיקים. ייתכן גם שטעמם המר, מרקמם המחוספס והצורך לחלוט אותם לפני האכילה גרמו ליחס השלילי כלפיהם.
לפי רוב הגרסאות בכתבי היד השאלה שהצגתי מצטמצמת משום שהגמרא אינה מחלקת רק בין עלים ל"אימהות" אלא גם בין העונות. על פי הגרסאות המשלבות בין שני התירוצים גם העלים הם "סם חיים" בחלק מהשנה. כך עולה מדברי התוספות (שם) המתקשה כיצד נאמר שמשולחנו של רבי לא פסקו צנון וחזרת "לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" למרות היותו גם "סם המוות":
"צנון וחזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים - והא דאמרינן בפרק כיצד מעברין (עירובין דף נו.) נראה צנון נראה סם חיים והא תניא נראה סם המות לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים. יש לומר דמיירי הכא בעת שהוא סם חיים. ועוד יש ספרים דגרסי התם כאן בעלין כאן באמהות שהאמהות הם לעולם חיים והכא נמי איירי באמהות. ואף על גב דאמרינן שרבי לא נהנה מן העולם אפילו באצבע קטנה מכל מקום אוכלי שולחנו היו רבים".
תשובת התוס' הראשונה מלכתחילה לא היתה ברורה לי שהרי באחת העונות הצנון הוא "סם המוות" ואם כן מדוע הוא נאכל על שולחנו של רבי בכל העונות. בתוספות במסכת עירובין (נו ע"א) הדבר מוסבר באופן מפורט יותר:
"כאן בעלין כאן באמהות כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים - פ"ה דעלין קשין ואמהות יפין. אמהות שרשין בימות החמה יפין שמצננין הגוף בימות הגשמים קשין. משמע לפירושו דעלין לעולם קשין ואפילו אמהות אינן יפין אלא בימות החמה. ותימה דבפרק קמא דע"ז (דף יא.) אמר גבי אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ונראה לפרש דכאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים כלומר: עלין ואמהות חד מעלי בימות החמה וחד מעלי בימות הגשמים. ואית ספרים דגרסי ואיבעית אימא הא והא בעלין אבל באמהות לעולם מעלו".
הרמב"ם (דעות, פ"ד הל' ט') הסתייג מאכילת צנון:
"... ובשר שורים גדולים ותישים גדולים והפול והעדשים והספיר ולחם שעורים ולחם מצות והכרוב והחציר והבצלים והשומים והחרדל והצנון, כל אלו מאכלים רעים הם אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים, אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל וכו'".
הצנון כ"סם חיים"
כבר מהעת העתיקה ייחסו הרופאים לצנון יכולות ריפוי בתחומים שונים ומגוונים. הצנון נחשב כירק המסייע לנקות את הכבד והקיבה מרעלים. הצנון שימש לטיפול בצהבת בכך שהוא מסלק את עודפי הבילירובין. תכונה זו תורמת לטיהור הדם. תכולת הגופרית בצנון שומרת על רמה תקינה של פעילות בלוטת התריס.
הצנון ידוע כמונע נזקים מכדוריות הדם האדומות ובכך משפר את אספקת החמצן לתאים. הוא מכיל כמות גדולה של סיבים תזונתיים דבר המגדיל את יעילות העיכול. הצנון משמש כמקור טוב לאנתוציאנינים המפחיתים את הסיכון לחלות במחלות קרדיו-וסקולוריות והוא עשיר בויטמין C, חומצה פולית ופלבונואידים. הצנון מספק אשלגן המסייע להפחית לחץ דם אצל הסובלים מלחץ דם גבוה. הרמה הגבוהה של ויטמין C מגינה על הגוף מהצטננות ושיעול ובשימוש קבוע מחזקת את מערכת החיסון. הויטמין מונע הצטברות של רדיקלים חופשיים, דלקות והזדקנות מוקדמת. לצנון תפקיד חשוב בייצור הקולגן הנחוץ לחיזוק כלי הדם ובכך מפחית את הסכנה לטרשת עורקים. הצנון עשיר בויטמינים כמו E, A, C, B6 ו-K. מכיל ריכוז גבוה של נוגדי חימצון: סיבים, אבץ, אשלגן, זרחן, מגנזיום, נחושת, סידן, ברזל ומנגן הנחוצים לתיפקוד תקין של הגוף. הצנון בעל פעילות אנטי-בקטריאלית וידוע כמונע גידולים סרטניים. על פי האיוריודה לצנון השפעה מקררת על הדם.
רשימת מקורות:
לעיון נוסף:
בפורטל "הדף היומי":
תאור וזיהוי הצנון? – "דהא צנון סופו להקשות" (ברכות, לו ע"א).
הצנון כסמל ליוקרה - "שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין" (ברכות, נז ע"ב).
הצנון כמקור לשמן - "בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים" (שבת, כד ע"ב).
מדוע נבחרה עקירת צנון כסמל לרוב מים? – "כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא" (בבא מציעא, פה ע"א).
מדוע נבחר הצנון למבחן הריח? – "ריח צנון אני מריח בגליל" (בבא בתרא, קמו ע"א).
מדוע בחר רבי את עקירת הצנון כרמז לאנטונינוס? - "כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא קמיה" (עבודה זרה, י ע"א).
מדוע שונה בליעת האיסור בירקות השונים? – "צנון שחתכו בסכין" (חולין, קיא ע"ב).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
