|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא – אווז הבית
"ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר להם שמא ראשה נאה? אמרו לו סגלגל. שמא שערה נאה? דומה לאניצי פשתן. שמא עיניה נאות? טרוטות הן. שמא אזניה נאות? כפולות הן. שמא חוטמה נאה? בלום הוא. שמא שפתותיה נאות? עבות הן. שמא צוארה נאה? שקוט הוא. שמא כריסה נאה? צבה הוא. שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא. שמא שמה נאה? לכלוכית שמה. אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומין, ושרייה" (נדרים, סו ע"ב).
פירוש: הַהוּא [אדם אחד] שאָמַר לִדְבֵיתְהוּ [לאשתו] "קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם (מאום, דבר) יָפֶה שֶׁבִּיךְ (שבך) לְר' יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי". אָמַר לָהֶם ר' ישמעאל לתלמידים כשרצה לחפש בה דבר יפה: שֶׁמָּא ראשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל (עגול) הוא. הוסיף לשאול: שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? אמרו לו: דּוֹמֶה השיער לַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן. שאל עוד: שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: טְרוּטוֹת (צרות) הֵן. שֶׁמָּא אָזְנֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: כְּפוּלוֹת הֵן וגדולות. שֶׁמָּא חוֹטְמָהּ נָאֶה? אמרו לו: בָּלוּם (עבה וקצר) הוּא. שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: עָבוֹת הֵן. שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה? אמרו לו: שָׁקוּט (נמוך וקצר) הוּא. שֶׁמָּא כְּרֵיסָהּ נָאֶה? אמרו לו: צָבֶה (נפוח) הוּא. שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוְוזָא (אווז). שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? אמרו לו: "לִכְלוּכִית" שְׁמָהּ. אָמַר לָהֶן: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית, שֶׁהִיא מְלוּכְלֶכֶת בְּמוּמִין, וְשָׁרְיָיהּ [והתיר אותה] מפני שאמר שיש בה משהו יפה ששמה מתאים לה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אווז הבית שם באנגלית: Domestic goose שם מדעי: Anser anser domesticus
לריכוז המאמרים שנכתבו על אווז הבית הקש/י כאן.
הרחבהגרסת "קלוטות"
מסורת הש"ס במקום מביא את גירסת ה"צאן קדושים" וצ"ל "קלוטות" במקום "קלושות". המונח "קלוטות" הופיע מספר פעמים בסוגיות הקודמות (ראה למשל במאמר "ושרגליו קלוטות כשל חמור") והוא מתאר מצב שבו איברים מחוברים זה לזה. בהמה קלוטה היא בהמה שאיננה שוסעת שסע משום ששתי אצבעותיה (טלפיה) התחברו זו לזו. המום המתואר במשנה נובע מכך שאצבעות הכהן מחוברות זו לזו כאצבעות כף רגל אווז (תמונה 3) המחוברות זו לזו על ידי קרום שחייה ההופך את הרגל למשוט יעיל המסייע בשחייה. גרסת "קלושות"
הגורסים "קלושות" עשויים לפרש את מונח זה בשתי צורות. בדרך כלל המילה "קליש" המופיעה בש"ס מתארת דברים "דלילים" או "חלשים (דקים)" כמו למשל "חמרא סמיך מיא קליש" (סוכה, מח ע"ב). לעניין הפרת נדרים על ידי הבעל למדנו: "איבעיא להו: בעל מיגז גייז או מקליש קליש?" (נדרים, סח ע"א). ספק הגמרא הוא האם הבעל "חותך" את הנדר או "מחליש אותו". עצמים שבריריים או תופעות עדינות נתפסו כדקים יותר. על פי גישה זו הכוונה לכך שכף האווז דקה. יש החולקים על הזיקה בין "קלושות" ו"דקות" בהקשר סוגיה זו ובמקומה מקבילים בין "קלושות" ל"רחבות" (1). על פי גישה זו דברי רש"י כוללים למעשה מאפיין אחד בלבד. הסיום של דבריו "ואין ארכן יתר על רחבן" מבהיר את העובדה שהן רחבות (ש"קלושות" הן כשל אווז). ומה שכתב מי שפרסותיו רחבות כשל אווז אע"פ שאינה קלוטה כשל אווז. משנה שם פרסותיו רחבות כשל אווז ובגמרא אמר רב פפא: לא תימא דטרפא ולא סדיקא אלא כיון דטרפא אע"ג דסדיקא ופירש"י טרפא קלושה והערוך פירש טרפא רחבה ומשונה.
בכסף משנה מובאים שני ההסברים שהובאו לעיל על פי הגירסה "קלושות" בדברי רש"י. הקבלה בין שתי ההלכות של רב פפא רומזת על כך שלא ייתכן לגרוס ברש"י במשנה "קלוטות" שהרי "טרופה" היא תכונה שונה מ"סדיקא". החזון איש (בכורות, כו י') מקביל בין המום "פרסותיו רחבות" הנאמר במשנה לבין המום "טרופה" בדברי רב פפא. לדעתו "טרופה" היא פרסה שהוכתה ונלחצה וכתוצאה מכך הפכה לשטוחה ורחבה.
(1) ראה את סכום שתי הגישות בדברי הכס"מ להלן.
מקורות עיקריים:מסכת בכורות מהדורת שוטנשטיין, הערות 7, 25.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
