סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא – אווז הבית

 

"ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר להם שמא ראשה נאה? אמרו לו סגלגל. שמא שערה נאה? דומה לאניצי פשתן. שמא עיניה נאות? טרוטות הן. שמא אזניה נאות? כפולות הן. שמא חוטמה נאה? בלום הוא. שמא שפתותיה נאות? עבות הן. שמא צוארה נאה? שקוט הוא. שמא כריסה נאה? צבה הוא. שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא. שמא שמה נאה? לכלוכית שמה. אמר להן: יפה קורין אותה לכלוכית, שהיא מלוכלכת במומין, ושרייה" (נדרים, סו ע"ב). 

פירוש: הַהוּא [אדם אחד] שאָמַר לִדְבֵיתְהוּ [לאשתו] "קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם (מאום, דבר) יָפֶה שֶׁבִּיךְ (שבך) לְר' יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי". אָמַר לָהֶם ר' ישמעאל לתלמידים כשרצה לחפש בה דבר יפה: שֶׁמָּא ראשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל (עגול) הוא. הוסיף לשאול: שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? אמרו לו: דּוֹמֶה השיער לַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן. שאל עוד: שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: טְרוּטוֹת (צרות) הֵן. שֶׁמָּא אָזְנֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: כְּפוּלוֹת הֵן וגדולות. שֶׁמָּא חוֹטְמָהּ נָאֶה? אמרו לו: בָּלוּם (עבה וקצר) הוּא. שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: עָבוֹת הֵן. שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה? אמרו לו: שָׁקוּט (נמוך וקצר) הוּא. שֶׁמָּא כְּרֵיסָהּ נָאֶה? אמרו לו: צָבֶה (נפוח) הוּא. שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? אמרו לו: רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוְוזָא (אווז). שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? אמרו לו: "לִכְלוּכִית" שְׁמָהּ. אָמַר לָהֶן: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית, שֶׁהִיא מְלוּכְלֶכֶת בְּמוּמִין, וְשָׁרְיָיהּ [והתיר אותה] מפני שאמר שיש בה משהו יפה ששמה מתאים לה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 
 

שם עברי: אווז הבית   שם באנגלית: Domestic goose    שם מדעי: Anser anser domesticus

שם נרדף במקורות: ברבורים? קאקי        שם בשפות אחרות: ערבית - אוּז (إوز)


נושא מרכזי: מבנה רגל האווז

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על אווז הבית הקש/י כאן.

 
בין שאר ה"מחמאות" להן זכתה "לכלוכית" היה מבנה רגליה ה"רחבות כשל אווזא". מבנה רגלים זה נמנה בגמרא בבכורות (מה ע"א) בין המומים הפוסלים כהן מעבודה: "פרסותיו רחבות כשל אווז". במשנה שם (מד ע"א) אנו מוצאים את האווז כדוגמה למום נוסף והוא עיניים קטנות מהמקובל: "עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז" (לנושא זה ראו בתחילת המאמר "עיניו גדולות כשל עגל"). השימוש בבעלי חיים אלו כדוגמאות היה יעיל לאור כך ששניהם היו נפוצים במשק האדם ומוכרים היטב. האווזים מוזכרים פעמים רבות בספרות חז"ל ובדרך כלל יחד עם התרנגולים (ראה עוד במאמר "דש באווזין ותרנגולין").

כף רגל אווז מהווה דוגמה לכף רגל רחבה באופן יוצא דופן (ראו בתמונות 1-2) ובלשון המשנה: "פרסותיו רחבות כשל אווז". מפרש רש"י (שם, מה ע"א): "רחבות כשל אווז - שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יתר על רחבן". מדברי רש"י עולים, לכאורה, שני מאפיינים של כף רגל האווז: א. "שקלושות הן כשל אווז" ב. "ואין ארכן יתר על רחבן". המאפיין השני ברור ומתאים למבנה כף רגל האווז כפי שהיא מוכרת לנו אך המאפיין "פרסותיו קלושות" צריך עיון. ניתן להבין את דבריו על פי שתי גירסאות השונות זו מזו גם במשמעותן: "קלוטות" בניגוד ל"קלושות".
 

     
תמונה 1. אווז הבית          צילם:  TreveX   תמונה 2. אווז אפור          

  

הרחבה

גרסת "קלוטות"

מסורת הש"ס במקום מביא את גירסת ה"צאן קדושים" וצ"ל "קלוטות" במקום "קלושות". המונח "קלוטות" הופיע מספר פעמים בסוגיות הקודמות (ראה למשל במאמר "ושרגליו קלוטות כשל חמור") והוא מתאר מצב שבו איברים מחוברים זה לזה. בהמה קלוטה היא בהמה שאיננה שוסעת שסע משום ששתי אצבעותיה (טלפיה) התחברו זו לזו. המום המתואר במשנה נובע מכך שאצבעות הכהן מחוברות זו לזו כאצבעות כף רגל אווז (תמונה 3) המחוברות זו לזו על ידי קרום שחייה ההופך את הרגל למשוט יעיל המסייע בשחייה.

היתרון בנוכחות קרומי שחייה לבעלי חיים מימיים מוכח מכך שהם קיימים בנציגים מקבוצות טקסונומיות שונות, ולעיתים רחוקות, תופעה הנקראת התכנסות (קונוורגנציה). למשל, בין היונקים יש קרומי שחייה בין אצבעות הרגלים ללוטרה השייכת לסדרת טורפי היבשה ולנוטריה השייכת למכרסמים. בין העופות יש קרומים מלבד לאווזאים (תמונה 3) גם לסדרות הפינגווינאים והצוללנים. לקורמורנים (תמונה 4) בסדרת השקנאים ולשחפים בסדרת החופמאים. לטבלנים ולאגמיות יש קרומים נפרדים סביב האצבעות. 
 

גרסת "קלושות"

הגורסים "קלושות" עשויים לפרש את מונח זה בשתי צורות. בדרך כלל המילה "קליש" המופיעה בש"ס מתארת דברים "דלילים" או "חלשים (דקים)" כמו למשל "חמרא סמיך מיא קליש" (סוכה, מח ע"ב). לעניין הפרת נדרים על ידי הבעל למדנו: "איבעיא להו: בעל מיגז גייז או מקליש קליש?" (נדרים, סח ע"א). ספק הגמרא הוא האם הבעל "חותך" את הנדר או "מחליש אותו". עצמים שבריריים או תופעות עדינות נתפסו כדקים יותר. על פי גישה זו הכוונה לכך שכף האווז דקה. יש החולקים על הזיקה בין "קלושות" ו"דקות" בהקשר סוגיה זו ובמקומה מקבילים בין "קלושות" ל"רחבות" (1). על פי גישה זו דברי רש"י כוללים למעשה מאפיין אחד בלבד. הסיום של דבריו "ואין ארכן יתר על רחבן" מבהיר את העובדה שהן רחבות (ש"קלושות" הן כשל אווז).

המחלוקת כיצד להבין את פירוש רש"י נובעת מהאופן שבו נבין את המונח "טריפה" (להלן נציין את הצורה העברית "טרופה") בדברי רב פפא המפרש את משנתנו. כהסבר לדברי המשנה האומרת ש"פרסותיו רחבות כשל אווז" הרי זה מום מוסיף רב פפא: "לא תימא דטריפה ולא סדיקא, אלא כיון דטריפה אע"ג דסדיקא". דברי רב פפא כאן מקבילים לדבריו ביחס למום בכור בעל רגל קלוטה כשל חמור (2) (בכורות, מ ע"א): "אמר רב פפא: לא תימא דעגילן ולא סדיקן, אלא כיון דעגילן - אע"ג דסדיקן". בשני המומים הוא מדגיש שגם כאשר האצבעות מופרדות (אינן קלוטות) עדיין ייתכן וקיים מום משום שמאפיין נוסף בצורת כף הרגל איננו תקין. בבכור פרסה עגולה מהווה מום ואילו בכהנים המום הוא כף רגל "טרופה". מהותו של פגם ה"טרופה" נידון במפרשים. בכסף משנה (הלכות ביאת המקדש פ"ח הלכה י"ג) מובאים שני הסברים:

ומה שכתב מי שפרסותיו רחבות כשל אווז אע"פ שאינה קלוטה כשל אווז. משנה שם פרסותיו רחבות כשל אווז ובגמרא אמר רב פפא: לא תימא דטרפא ולא סדיקא אלא כיון דטרפא אע"ג דסדיקא ופירש"י טרפא קלושה והערוך פירש טרפא רחבה ומשונה.

בכסף משנה מובאים שני ההסברים שהובאו לעיל על פי הגירסה "קלושות" בדברי רש"י. הקבלה בין שתי ההלכות של רב פפא רומזת על כך שלא ייתכן לגרוס ברש"י במשנה "קלוטות" שהרי "טרופה" היא תכונה שונה מ"סדיקא". החזון איש (בכורות, כו י') מקביל בין המום "פרסותיו רחבות" הנאמר במשנה לבין המום "טרופה" בדברי רב פפא. לדעתו "טרופה" היא פרסה שהוכתה ונלחצה וכתוצאה מכך הפכה לשטוחה ורחבה.

רש"י עצמו מפרש כאן: "טריפה - קלושטנב"א". לעז זה זכה לכמה הסברים. כפי שראינו בכס"מ הרי שלדעתו רש"י מפרש ש"טרפא" הוא "קלושה" והסבר זה מתאים להסברו במשנה. יש המפרשים שלעז זה ברש"י הוא שיבוש ולמעשה כולל הן את המונח העברי ("קלוש") והן הלועזי ("טנב"א") ואכן כך הוא ברש"י בדפוס ונציה. הערוך השלם בערך "טרף" מפרש ש"טנבא" הוא דבר דק ושטוח.
 

     
תמונה 3.  נטה – ברווז השייך לשבט הצוללים    תמונה 4.  קורמורן גדול - אצבעות

 


(1) ראה את סכום שתי הגישות בדברי הכס"מ להלן.
(2) ראה במאמר "ושרגליו קלוטות כשל חמור".
 


 

מקורות עיקריים:

מסכת בכורות מהדורת שוטנשטיין, הערות 7, 25.


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 
 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר