סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מאי – אווז הבית 

 

"תא שמע: ובעוף השמים, מאי לאו לאכילה? לא, למלאכה. ועופות בני מלאכה נינהו? אין, כדבעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מאי" (סנהדרין, נט ע"ב).

פירוש: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע], נאמר שם "ורדו בדגת הים וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם", מַאי לָאו [האם לא] הכוונה לַאֲכִילָה? ודוחים: לֹא, לִמְלָאכָה. ותוהים: וְכי עוֹפוֹת בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ [הם], האם יכולים לעשות בהם מלאכה? ומשיבים: אִין [כן], כִּדְבָעֵי [כפי ששאל] רַבָּה בַּר רַב הוּנָא שאלה זו: דָּשׁ את גורנו בְּאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, לְשיטת ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה הסבור שאיסור "לא תחסם שור בדישו" הוא דווקא בשור, וצריך דווקא לעשות עבודה ברגליו ובידיו יחד, וכן הדין גם בפועל, והיתה השאלה: מַאי [מה הדין], האם אווזים ותרנגולים שיש להם רק רגלים, נכללים בציווי של "לא תחסם שור בדישו"? ובכל אופן מאותו דיון למדנו שאפשר לעשות מלאכה גם בעופות. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: אווז הבית   שם באנגלית: Domestic goose    שם מדעי: Anser anser domesticus

שם נרדף במקורות: ברבורים? קאקי        שם בשפות אחרות: ערבית - אוּז (إوز)


נושא מרכזי: א. תיאור כללי ב. דישה בעזרת אווזים.

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על אווז הבית הקש/י כאן.


הגמרא מקשה על דברי רב שלמד מהציווי "לכם יהיה לאכלה", שלאדם הראשון נאסרה אכילת בשר, כיצד הותר לו, לרדות בעוף השמים שזו לכאורה גם אכילה? מתרצת הגמרא שההיתר היה להשתמש בעופות רק למלאכה ולא לאכילה. כדוגמא למלאכה בעופות מובאת האפשרות לנצל תרנגולים ואווזים לצורך דיש. אפשרות זו עולה מספק הגמ' בפרק השוכר את הפועלים האם דין "לא תחסום שור בדישו" קיים גם בתרנגולים ואווזים הדשים: "בעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולים, לרבי יוסי ברבי יהודה מהו? בכל כחו בעינן והא איכא, או דלמא בידיו וברגליו בעינן והא ליכא? – תיקו" (בבא מציעא, צא ע"ב). קשה לדעת אם אכן השתמשו בפועל באווזים ותרנגולים לצורך דיש אך המבנה המיוחד של כף רגל האווזים מאפשר לבצע מלאכה זו. אצבעות האווזים ושאר בני סדרת האווזאים (ברבורים, ברווזים, צוללים) מחוברות בעזרת קרום המסייע בעת החתירה במים אך גם יוצר משטח דריכה גדול. האווזים מתאימים יותר מהברווזים ("בר אווזא" בלשון האמוראים) למטרה זו משום שהם גדולים וכבדים יותר והליכתם פחות מתנדנדת. 

זיהוי האווז כשמו של בעל חיים הנקרא בימינו בשם זה מקובל על הפרשנים והחוקרים. מקורות השם מגיעים עד האכדית והשומרית. בארמית הוא נקרא אווזא ובערבית אוּז (إوز). הזיהוי של האווזים כעופות מבוייתים ודאי משום שהם מתוארים בציורי קיר רבים מובלים או מפוטמים על ידי האדם. אווז הבית (תמונה 1) בוית לפני כ- 5,000 שנה במספר אזורים במקביל, הן בסין והן במצרים, מהאווז האפור (Anser anser) (תמונה 2). בציור מלפני כ – 3,400 שנים ממצרים נראים בתוך להקת אווזים פרטים לבנים דבר המוכיח שכבר בתקופה זו הצליחו לפתח זן חדש. השם אווז אינו מופיע במקרא אם כי ייתכן ועוף זה מוזכר בשם "ברבורים" (ראו להלן). בספרות חז"ל האווזים מוזכרים פעמים רבות ובדרך כלל יחד עם התרנגולים דבר הרומז על מעמדם ותפקידם הדומה במשק האדם. לגבי שני המינים הייתה קיימת מסורת אכילה: "עוף טהור נאכל במסורת דור אחר דור כגון האווז ואווז בר ותרנגולת" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), ויקרא, שמיני, לא ע"א). "... וכל אלו שממלאין בבשר בין גוזל בין תרנגולת בין אווז בין גדי מותר, ואפילו פיו למעלה והוא שמלאהו בבשר אבל בכבד אסור" (שם, ויקרא, ט ע"ב). 

האווזים היו מוכרים היטב ולכן ניתן היה להשתמש בצורת אבריהם כקנה מידה למומים (ראו במאמרים "עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז", "שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא") או לגודל: "י"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז" (ילקוט שמעוני, וארא, רמז קפ"ב). העובדה שהם היו מפורסמים באה לידי ביטוי גם בכך שניתן היה לגזור משמם את שמו של של הברווז שהוכנס לגידול בארץ מאוחר יותר. העובדה שהם היו מפורסמים באה לידי ביטוי גם בכך שניתן היה לגזור משמם את שמו של של הברווז שהוכנס לגידול בארץ מאוחר יותר (ברווז הבית בוית מהברכייה – תמונות 3-4). הברווז הקטן מהאווז נקרא בתלמוד "בר-אווזא" ובקיצור ברווז. בערבית נקרא האווז בשם זהה כמעט לזה העברי, אך לברווז יש שם עצמאי: בַּט. הפרדה בין האווז והברווז קיימת ברוב השפות, ורק בעברית הם נקשרו יחד. י. שיינהאק בספר "תולדות הארץ" כינה את הברווזים בשם "אווז הקטן".

לאורך ההיסטוריה נהגו לגדל אווזי בית לצורך ביצים ובשר למאכל, וכן על מנת להפיק עור ונוצות לשימושים שונים. נוצות אווז ארוכות שימשו בעבר לכתיבה. מדיונים הלכתיים המופיעים בספרות חז"ל ניתן ללמוד על שיטות גידול האווזים בתקופה זו. בתוספתא (שבת, ליברמן, פי"ב הל' ד') נאמר: "הצד צבי חיגר וחולה וקטן פטור ... אווזין ותרנגלין ויונים הרדסיות וכל דבר שאין מחוסר צדה פטור וכו'". מקור נוסף המצביע על האווזים כנמצאים ברשות האדם: "... אבל אווזין ותרנגלין ויונים חדסיות אין צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם וכו'" (תוספתא, ביצה, ליברמן, פ"א הל' י'). התלות של האווזים באדם באה לידי ביטוי בהיתר להאכיל אותם בשבת: "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ואין ממרים את העגלים ... ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יוני הרדיסיות" (שבת, פכ"ד מ"ג). מפרש רע"ב: "אין נותנין מים לפני דבורים - שאין מזונותיהן עליו, שיוצאין ואוכלין בשדה ומים מצויין להם באגמים. דורסיאות - יונים שגדלים בבתים. ונקראים דורסיאות על שם הורדוס המלך שהיה מגדל מהן בארמונו". מתוך כך שנותנים מזון ומים לאווזים משתמע שהם אינם יכולים "לצאת ולאכול בשדות ולשתות באגמים" בניגוד לדבורים ויונים. מהגמרא במסכת ביצה (ביצה, כד ע"א) ניתן להסיק שהאווזים אמנם היו סגורים בחצר אך הסתובבו בתוכה חופשיים ולא נכלאו בכלוב צר: "אמר שמואל: כל שאומר הבא מצודה ונצודנו. אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין, שאומרים הבא מצודה ונצודנו, ותניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות - פטור! אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב, והללו אין באין לכלובן לערב".

כיום מגדלים אווזים בלולים תעשייתיים בלהקות גדולות, בעיקר בתעשיית הבשר והנוצות. כבד האווז נחשב למעדן ובמספר מקומות בעולם קיימת תעשייה של פיטום אווזים לצורך הגדלת הכבד באופן מלאכותי. פעולת הפיטום כרוכה בנזקים ובסבל לעופות ובלחץ ארגוני "צער בעלי חיים" היא נאסרה במדינות רבות ובכללם גם ישראל. מוצר נוסף המופק מאווזים הוא פלומה הנמרטת מאזור החזה שלהם ומשמשת למילוי שמיכות פוך איכותיות. מריטת הנוצות נעשית באווזים חיים מספר פעמים במהלך חייהם. פעולה זו כרוכה בכאב לאווזים ולכן גם היא סופגת ביקורת מצד פעילי זכויות בעלי חיים.
 

     
תמונה 1. אווז הבית          צילם:  TreveX   תמונה 2. אווז אפור          צילם:  Andreas Trepte

 

     
תמונה 3. ברווז הבית         צילם:  Quartl   תמונה 4. ברכייה           צילם:  Calibas

                    
הרחבה   

הדמיון וההבדלים בין אווזים וברווזים

מדי פעם קיים בלבול בין שני בעלי חיים, הברווז והאווז. אמנם שני בעלי חיים אלו קרובי משפחה זה לזה ואף דומים במידת מה אך ההבדלים ביניהם גדולים. על מנת להבין את יחסי הקרבה בין הברווזים והאווזים יש להכיר את ההיררכיה של קבוצות המיון השונות שבעזרתן ממייינים החוקרים את בעלי החיים ואת הצמחים. היררכיה זו מתוארת בענף מחקרי הנקרא טקסונומיה. כאמור, האווז והברווז נכללים באותה סדרה (אווזאים) ואפילו באותה משפחה (ברווזיים) אך שייכים לתת משפחות שונות. האווז נכלל בתת משפחת האווזים (Anserinae) ואילו הברווז בתת משפחת הברווזים המצויים (Anatinae) ובסוג ברווז. לתת משפחת האווזים נציגים מעטים בארץ. הברבור המצוי (תמונה 5) הוא אורח נדיר  לסוג אווז יש בארץ רק 2 נציגים המופיעים במספרים קטנים מאד: האווז האפור והאווז לבן המצח (תמונה 6). מבין הברווזים יש בארץ כ – 10 מינים למשל ברכייה (תמונות 4,7), מרית צפונית (תמונה 8), שרשיר (תמונה 9), ברווז צהוב מצח (תמונה 10) ועוד. 

האווזים והברווזים דומים זה לזה במבנה גופם דמוי סירה רחבה, המסייע להם לשמור על שיווי-משקל במים. גופם עטוי בניצוי רב וצפוף. מתחת לנוצות הגוף חבויות נוצות פלומה רבות, וביניהן נוצות "פלומת הקן", שהן ארוכות יותר ולעתים שונות בצבען מנוצות הפלומה האחרות. שתי הקבוצות משקיעות זמן רב על מנת לשמן את הנוצות על מנת למנוע מהן לספוג מים. באופן זה נמנעת הרטבת הגוף והמשקל הסגולי של העוף לא עולה. התפתחות מוגברת של נוצות החזה והבטן יוצרת מעין כיסים המגינים על הכנפיים מפני הרטבות. בני המשפחה מעופפים טובים ומהירותם עשוייה להגיע ל - 80 - 100 קמ"ש. הברוזיים בעלי מקור רחב שבשוליו "עלעלים קרניים", מעין שיני מסרק המסודרים לאורך המקור ובעיקר בקצהו. לשיניים אלו תפקיד חשוב בעת האכילה. לכל בני המשפחה יש זפק להשהיית הזרעים הנבלעים וריכוכם. מזון אחר עובר לקיבת השרירים (הקורקבן) ושם הוא נטחן בעזרת אבנים שהעוף בולע.

בצד הדמיון ניתן למצוא הבדלים רבים: האווזים גדולים יותר ומשקלם מגיע ל – 1.4-4.5 ק"ג. (אווז אפור שוקל 2.4 – 4.0 ק"ג). צווארם ארוך יותר ורגליהם ארוכות וחזקות משל הברווזים. מיקום הרגליים הוא מתחת למרכז הכובד של האווז ולא מאחוריו. הבדל זה גורם לכך שהליכת האווזים יציבה יותר ולא מתנדנדת כשל הברווזים. הבדל זה קשור להיותם של האווזים יבשתיים יותר מהברווזים. אמנם גם הם יודעים לשחות ולצלול אך שוהים פחות במים. החיים היבשתיים יותר של האווזים מכתיבים גם את סוג המזון ומבנה המקור. האווזים מעדיפים מזון צמחי ירוק ואוכלים לרוב בשדות ובעיקר בשדות דגניים. המקור קצר בעל שוליים משוננים באופן גס ובקצהו שן בולטת. המקור משמש לקצירה ותלישת העשב.

תת משפחת הברווזים כוללת את הברווזים ה"אמיתיים" ("ברווזים משתכשכים"). הם קטנים יותר ומשקלם נע בין 200 גרם ל – 1.450 ק"ג. צווארם ורגליהם קצרים בהשוואה לאווזים. הם ניזונים בעיקר בתוך המים על ידי סינון אותו הם מבצעים בעזרת מקורם. המקור בעל השוליים המשוננים משמש כעין כברה. הם בולעים מים כשמקורם פתוח ולאחר מכן סוגרים את המקור ופולטים את המים. המים מסתננים בין שיני המקור וחלקיקי המזון נשארים לכודים בתוך הפה. קל להבחין בין אווזים וברווזים בעזרת השוואת המקור משום שמקור הברווזים רחב ושטוח ואילו לאווזים מקור שגובהו עולה על רחבו.

הבדל נוסף בין האווזים והברווזים הוא קיומה של דו-צורתיות מינית בברווזים לעומת הדמיון בין הזכרים והנקבות באווזים. זכרי הברווזים בולטים בצבעיהם המרהיבים לעומת הנקבות בעלות הצבע הדהוי. באווזים אין הבדלים בניצוי בין זכרים ונקבות. ההבדל הבולט היחיד בין זכרים ונקבות באווזים הוא היותו של הזכר גדול יותר. האווזים משירים את נוצותיהם בבת אחת בעת החלפת הנוצות ויש להם לבוש זהה בכל השנה ואילו לברווזים יש "לבוש ביניים" משום שהחלפת הנוצות הדרגתית. באווזים קולות הזכר והנקבה דומים ואילו בברווזים לנקבה יש מגוון קולות גדול יותר מאשר הזכר. קולות האווזים רמים יותר ועל כך עמד כבר המהרש"א (חידושי אגדות, סוטה, מח ע"א) שכתב:

"ביטל זמרא קם ק' אווזי בזוזא כו'. יש לכוון בזה ע"פ מ"ש בפ' הרואה הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה כי האווז הוא הקולני בעופות טהורים ולזה המבטל זמר האיסור זוכה לרינון החכמה ומביא הברכה במין האווז הרומז ע"ז ובהיפך כי זלזל ביה כו' וק"ל".

בגלל קריאותיהם הרמות ותוקפנותם משמשים האווזים לשמירה (ראו במאמר "שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא".

האווזים גדלים בקצב מהיר ומגיעים לשיא גדלם כעבור 4 חודשים ולכן יש יתרון לגדלם לבשר. גם אורח החיים היבשתי וסוג המזון הופכים אותם לנוחים יותר לגידול בהשוואה לברווזים. הבדל נוסף המסביר את ביותם המוקדם הוא התנהגות ה"החתמה" שלהם. אפרוחי האווזים נעים בעקבות הגוף הראשון שהם רואים לאחר בקיעתם ואדם הנמצא בעת הבקיעה מזוהה כאמם. בברווזים ה"החתמה" מסובכת יותר משום שלא די בתנועה אלא יש צורך גם בהשמעת קולות אופייניים למין.

קבוצה המהווה חוליית ביניים בין האווזים והברווזים היא תת משפחת הטדורניים. בני תת משפחה זו הם בגודל ביניים בין שתי הקבוצות, מיקום הרגל הוא בעמדת ביניים וכן אורח חייהם. דוגמאות לבני תת משפחה זו הם הטדורנה (תמונה 11) והקזרקה (תמונה 12). 
 

              
תמונה 5.  ברבור מצוי         צילם:  DickDaniels   תמונה 6.   אווז לבן מצח          צילם:  Walter Siegmund   

                 

              
תמונה 7.  ברכייה        צילם:  Richard Bartz   תמונה 8.  מרית צפונית         צילם: משה חובב

 

              
תמונה 9. שרשיר         צילם: משה חובב  

תמונה 10.  ברווז צהוב מצח         צילם: משה חובב

 

הכלאה בין אווזים

האווז והברווז נכללים באותה סדרה (אווזאים) ואפילו באותה משפחה (ברווזיים) אך שייכים לסוגים שונים. האווז נכלל בסוג אווזים (Anserinae) ואילו הברווז בסוג ברווזים מצויים (Anatinae). האווזים והברווזים שונים בפרטי מבנה והתנהגות רבים ועל כך נרחיב להלן. לאור המרחק הטקסונומי הגדול בין אווזים וברווזים קרוב לוודאי שהם אינם מכליאים זה. לעומת זאת אווז הבית מכליא עם אב המוצא שלו אווז אפור ואילו ברווז הבית מכליא עם ברכיה. המינים המבוייתים מכליאים בקלות עם מיני הבר וצאצאיהם פוריים. האמורא שמואל ראה באווז הבית ואווז אפור מינים שונים האסורים בהכלאה: "... והאמר שמואל: אווז ואווז בר כלאים זה בזה וכו'" (בכורות, ח ע"א). לדעת אביי הגדרתם כמינים שונים האסורים בהכלאה נובעת מהבדל באיברי הרבייה: "והוינן בה: מאי טעמא? אמר אביי: זה ביציו מבחוץ, וזה ביציו מבפנים ותרוייהו מטילי ביצים וכו'" (שם). בסקירה של הספרות המדעית הקיימת לא מצאתי את הבדל זה. דברי שמואל מהווים דוגמה נוספת לזוגות בעלי חיים הכוללים מינים ואבות המוצא שלהם שמנתה המשנה בכלאים (פ"א מ"ו) כאסורים בהכלאה (1): "הזאב והכלב ... הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה". 

גם בירושלמי (וילנא, כלאים, פ"ח) אנו מוצאים את האיסור להכליא אווז בית ואווז בר אלא שכאן מופיעה הלכה נוספת המתייחסת ל"אווז הים": "רבי בא בשם רבי שמואל: אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה. אווז עם אווז הים תני רבי יודה בן פזי דבר דליה ולא ידעין מאן תני: קל וחומר מה אם בשעה ששניהן ביבשה את אמר אסור. בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כל שכן". לענ"ד ייתכן ו"אווז הים" הוא מין ברווז בר. הברווזים מותאמים לשחייה טוב יותר מאשר האווזים ולכן שוהים במים זמן רב יותר ומוצאים שם את עיקר מזונם. בלשון חז"ל "ים" איננו בהכרח במשמעות המקובלת היום אלא כל גוף מים גדול. הקל וחומר המובא בירושלמי מבוסס אולי לא רק על בית הגידול השונה אלא גם על הבדלי המבנה בין הברווזים והאווזים. ב"מוסף הערוך" (ערך "אווז": "עוף ידוע ובשרו נאכל אך יגבר המרה שחורה. בר אוז מין עוף אחר דומה לראשון אבל קטן ממנו ושט בנהרות וכו'".
 

              
תמונה 11. טדורנה  

תמונה 12.  קזרקה        צילם: משה חובב

 


(1) לדעת הרב א. בן נון ('הגדרת ה''מין'' בכלאים עפ''י שיטת הרמב''ם', תחומין, כרך א' עמ' 207) איסור ההכלאה מעיד על כך שהיא אפשרית באופן מעשי שהרי אין טעם לאסור זיווג שאין בו תועלת.(

  

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 89-113). 
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 125-126).
ויקיפדיה: ערך "אווז אפור".
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר