סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ומפרכין קטניות ביום טוב – קטנית

 

"אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו ביום טוב? לא הוה בידיה, אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב" (ביצה, יב ע"ב).

פירוש: מסופר: אושפזיכניה [מארחו] של רבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא [היו לו חבילות חרדל] שלא עובדו כלל, והיה הזרע נתון עדיין בגבעולי החרדל, אמר ליה [לו] לאורחו החכם: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו [האם מותר לפרוך את שרביטי החרדל ולאכול מהם] ביום טוב? לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה], אתא לקמיה [הלך רבא בר חנן לפני] רבא לשאול אותו. אמר ליה [לו] שנינו: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ואם כן מותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 


שם עברי: קטנית       שם באנגלית: Legume       שם מדעי: Fabaceae


נושא מרכזי:  מהן "מלילה" ו"פריכה"?


בשורות הגמרא בהן פתחנו מופיעות שתי פעולות שמטרתן אחת והיא להפריד בין ה"אוכל" ל"פסולת"(1). את גרגירי התבואה מפרידים מגבעוליהם ואת זרעי החרדל והקטניות מוציאים מתרמיליהם. הפרדת גרגירי התבואה נקראת "מלילה" ואילו הפרדת זרעי החרדל והקטניות נקראת "פריכה". במונחים של אסורי שבת שתי פעולות אלו מקבילות ל"דישה" אלא שהן מתבצעות בכמות קטנה ו"מן היד אל הפה"(2): "מוללין מלילות - דדש כלאחר יד הוא, ואפילו בשבת לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן, וביום טוב לא גזור". השאלה בה נעסוק היא מה ההבדל בין דישת תבואה ודישת חרדל וקטנית שבגללו הן נקראות בשמות שונים? 

יש להעיר שבתרגום יונתן אנו מוצאים הקבלה בין השורש "פרך" ו"מלל": "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילת בְּיָדֶךָ וכו'" (דברים, כג כ"ו). מתרגם יונתן: "אֲרוּם תֵּיעוּל לְמֵיסַב אַגְרָא כְּפָעֵל בְּקַמְתָא דְחַבְרָךְ וְתִקְטוֹף פְּרוּכְיַין בִּידָךְ וכו'". בניגוד לדבריו הרי שמתוך דברי רבא ומקורות נוספים משתמע בברור שאמנם קיים דמיון בין המשמעויות אך אין הן זהות. למשל, בגמרא בראש השנה (יג ע"ב) אנו לומדים: "תנן התם: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה - מתעשרים לשעבר, ומותרין בשביעית ... הני כמאן שוינהו רבנן? הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין - אזלי רבנן בתר השרשה". מפרש רש"י: "פרכין פרכין - לשון זה נופל בקטניות, כדאמרינן במסכת ביצה: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב". שאלה שיש להתייחס אליה לאור דברי רבא היא האם "פריכה" ו"מלילה" הן פעולות השונות זו מזו באופן ביצוען או שמדובר באותה פעולה ששמה תלוי בגידול שאותו דשים. כמבוא לתשובה נבחן מהן "פריכה" ו"מלילה" בספרות חז"ל.
 

מפרכין

במשנה המובאת במסכת בבא בתרא (סז ע"ב) אנו לומדים: "המוכר בית הבד - מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות וכו'". מפרשת הגמרא: "... ים - טלפחא. ממל - א"ר אבא בר ממל: מפרכתא". שמה העברי של המפרכתא הוא מפרכת: "ת"ר: המוכר בית הבד מכר את נסרים ואת היקבים ואת המפרכות וכו'" (שם). מפרש רבינו גרשום: "ממל מפרכתא - זה כמו קורנס שמפרכין בו הענבים שהן עיקר תשמישי הבד". ברשב"ם אנו מוצאים הסבר נוסף: "ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא - אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת. ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים וכו'". בפסקי רי"ד נאמר: "א"ר אבה בר ממל מפרכתא. פי' אבן גדולה שמגלגלין אותה על הזיתים ומפרכת וטוחנת אותם". על פי כל הזיהויים של המפרכת מדובר במתקן או כלי המשמש לשבירת וריסוק הזיתים כהכנה להוצאת השמן.

על הקשר בין "פרך" ושבירה אנו לומדים מפירוש רש"י על הפסוק "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות, א י"ג) שם כתב: "בפרך - בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו". כך פירש גם הרשב"ם: "בפרך - לשון שברון הוא. בתלמוד מפרכין באגוזים". אמנם בנוסח הגמרא שלפנינו נכתב "ומפרכסין ברימונים" (שבת, קטו ע"א) אך בילקוט שמעוני (אמור רמז תרמז) הגרסה: "... מפצעין באגוזים ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש". ייתכן ויש לשנות באופן דומה את הגרסה גם בגמרא בשבת (נג, ע"ב): "תא שמע: סכין ומפרכסין לאדם, ואין סכין ומפרכסין לבהמה וכו'". מפרש רש"י: "ומפרכסין - גלדי מכה". האיסור האמור כאן הוא לפרק ולפורר גלדי פצע. יש להעיר שבשתי הדוגמאות (פריכת זיתים ופריכת אגוזים) מטרת השבירה היא לפתוח פרי סגור על מנת להוציא את תוכו בדומה לשבירת תרמילי קטניות לצורך הוצאת הגרגירים.

במשנה (בכורות, פ"ו מ"א): "... רבי יוסי בן משלם אומר יבשה שתהא נפרכת". פירש הרמב"ם: "נפרכת - שתתפרך בין האצבעות ותתפורר וכו'". בגמרא ברכות (כה ע"א): "והיכי דמי צואה כחרס? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל זמן שזורקה ואינה נפרכת; ואיכא דאמרי: כל זמן שגוללה ואינה נפרכת". בחולין (מו ע"ב): "איזו היא יבשה - שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם, רבי יוסי בן המשולם אומר: יבשה כדי שתהא נפרכת בצפורן". בתוספתא (שבת, ליברמן, פ"ג הלכה י"ח) נאמר: "סכין ומדיחין ומפרכין באדם אבל לא בבהמה זה חומר בבהמה שאין באדם מפספסין את הכיפין ובלבד שלא יתלוש". ש. ליברמן מפרש ב"תוספתא כפשוטה": "מפרכין ופירושו ומשברין, והוא מין התעמלות שאדם מותח את אבריו ומפרך אותם וכו'". 
 

       
תמונה  1. חרדל לבן - תרמילים       תמונה 2.  שברי תרמילי חרדל וזרעים

 

       
תמונה 3.  חמצה - תרמילים     תמונה 4.  חמצה


מוללין

בעברית בת זמננו משמעות הפועל למלול היא לשפשף, לחכך, למעוך בין האצבעות. קרוב לודאי שכך היא גם משמעות פועל זה בספרות חז"ל. בסוגיה העוסקת באופן בו ניתן להכין גרגירי שעורה למאכל ביום טוב (ביצה, יג ע"ב) נאמר: "... כיצד מולל? אביי משמיה דרב יוסף אמר: חדא אחדא, ורב אויא משמיה דרב יוסף אמר: חדא אתרתי. רבא אמר: כיון דמשני - אפילו חדא אכולהו נמי"(3). מפרש רש"י: "כיצד מולל - ביום טוב, דאמרן לעיל מוללין מלילות, והא ודאי שינוי בעי מעובדא דחול. חדא אחדא - בין גודל לאצבע. חדא אתרתי - בין גודל לשתי אצבעותיו". שימוש נוסף בפועל "מלל" המקובל מאד גם בימינו מופיע בגמרא בביצה (לג ע"ב): "איתיביה רב כהנא לרב יהודה: מטלטלין עצי בשמים להריח בהן, ולהניף בהן לחולה, ומוללו ומריח בו. ולא יקטמנו להריח בו, ואם קטמו - פטור אבל אסור". מפרש רש"י: "ומוללו - בין אצבעותיו, להוציא ריחו".
  

       
תמונה 5.  חיטה - שיבולת     תמונה 6. חיטה - גרגירים

 

 "מלילה" לעומת "פריכה"

מתוך המקורות משתמע שמלילה מתבצעת בתבואה ואילו פריכה בחרדל וקטניות. אמנם כאשר נאמר "מוללין מלילות" לא נכתב במפורש שהכוונה דווקא לתבואה אך הדבר מסתבר מתוך הניגוד לקטניות. במשנה (מעשרות, פ"ד מ"ה) הדבר נאמר במפורש: "המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל, ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב המולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל וכו'"(4). בסוגייתנו אנו מוצאים שפריכה קשורה לקטניות ולחרדל. לענ"ד ההבדל איננו רק סמנטי אלא מבטא גם פעולות שונות. זרעי החרדל והקטניות (במשמעותן הבוטנית) מתפתחים בתוך תרמילים (תמונות 1-4) ויש צורך לפתוח אותם על מנת לבודד את החלק הנאכל מתוך הפסולת. פתיחת התרמילים היבשים כרוכה בשבירתם או סידוקם. בלשון רש"י נקראים התרמילים בשם "שרביטין": "אסורייתא - חבילות של חרדל בשרביטין, והזרע בתוכן. מהו לפרוכי - השרביטין, ולהוציא הזרע ביום טוב וכו'". כפי שראינו משמעות הפועל "פריכה" היא שבירה, מלאכה שאכן יש לבצע בגידולים שבהם הגרגירים הנאכלים סגורים בתוך תרמילים. בניגוד לקטניות הרי שגרגירי הדגניים מתפתחים בשיבולים, כאשר הם עטופים במוץ שאינו יוצר מבנה סגור (תמונות 5-6). בחלק ממיני התבואה מוץ זה עשוי להיות מעורה בזרע אך בדרך כלל הוא איננו מעורה. בין כך ובין כך הפרדת הגרגירים מהשיבולת מתבצעת בעזרת מלילה בין כפות הידיים או האצבעות. במינים שבהם המוץ איננו מעורה בזרע די במלילה גם להרחיק את המוץ. פעולה זו שונה במהותה משבירת תרמילי הקטניות המאפשרת את הוצאת הגרגירים"(5).

ההסבר שהצעתי להבדל בין מלילה ופריכה עשוי להקרין את האפשרות להגדיר את גבולות הקבוצה הנקראת בספרות חז"ל "קטנית" (ראו במאמר "מודה רבי יהודה, בקטנית ששניהם מעלו"). אם אכן פריכה היא מלאכה שבה מוציאים גרגירים מתוך תרמילים הרי שמדברי רבא ("ומפרכין קטניות ביום טוב") אנו לומדים שאולי לא ניתן להכליל בין הקטניות גידולי תבואה כמו אורז ודוחן וזאת בניגוד לשיטת רש"י והרמב"ם (שם). הצעה זו צריכה להתמודד עם קושי העולה מתוך הגמרא בראש השנה (יג ע"ב) שהובאה לעיל: "תנן התם: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה ... הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין - אזלי רבנן בתר השרשה". לדברי רש"י הביטוי "פרכין פרכין" קשור דווקא לקטניות כפי שמשתמע מסוגייתנו ("ומפרכין קטניות ביום טוב"). ניתן ליישב את קושי זה (ובכך לתמוך בהשערה ש"קטנית" בספרות חז"ל חופפת להגדרה הביולוגית – הגדרה ג' במאמר הנ"ל) בכך שהשימוש בביטוי "פרכין פרכין" איננו מתאר את אופן הדישה של גידולים אלו אלא הושאל מהקטניות על מנת לתאר את לקיטתם ההדרגתית: "מתוך שעשויין פרכין פרכין - מתוך שגורנן עשוי מעט מעט שאין נלקטין כאחד, אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט וכו'" (רש"י, שם). השאלה זו מוצדקת גם לאור העובדה שהפרגין והשומשומין, המופיעים ברשימה, אכן מתפתחים בתוך הלקטים סגורים ותרמילים. 

 


(1) הדיון בגמרא איננו מתייחס לשאלת איסור בורר אלא רק לאיסור דש.
(2) "המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב. המולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל וכו'" (מעשרות, פ"ד מ"ה).
(3) פירוש: כיון שהזכרנו ענין זה של מלילה בשבת שואלים: כיצד מולל ביום טוב? אביי משמיה [משמו] של רב יוסף אמר: אצבע חדא אחדא [אחת על אחת], כלומר מניח בין שתי האצבעות ומולל. ורב אויא משמיה [משמו] של רב יוסף אמר: אפילו חדא אתרתי [אחת על שתים] בין האגודל לשתי האצבעות. רבא אמר: כיון דמשני [שהוא משנה] ואיננו עושה כרגיל אפילו חדא אכולהו נמי [אחת על כולם גם כן], שאם מועך מלילות המצויות על כל האצבעות כולן גם כן מותר, כיון שבכל אופן הוא שינוי מן הרגיל.
(4) "האבחנה בין "קילוף" שעורה "מלילת" חיטה נובעת כנראה מכך שהמוץ של שעורה מעורה בגרגיר ואילו בחיטה הוא רק מכסה את הגרגיר ואינו מעורה בו ולכן די במלילה.
(5) רש"ר הירש (דברים, כי תצא, כ"ג) איננו מבחין בין "שיבולים" ל"תרמילים": "מלילת. מוכח מן האמור במסכת ביצה יב ע"ב "מוללין מלילות ומפרכין קטניות" וכו', ש"מלל" מציין את הוצאת הגרעינים מן השיבולים, ונראה אפוא ש"מלילות" הן הגרעינים שהוצאו מתרמילם. או שמא השיבולים הקטופות קרויות "מלילות" על שם שמוציאים מהן את הגרעינים ביד".
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר