|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ומפרכין קטניות ביום טוב – קטנית
"אושפזיכניה דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא, אמר ליה: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו ביום טוב? לא הוה בידיה, אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב" (ביצה, יב ע"ב).
פירוש: מסופר: אושפזיכניה [מארחו] של רבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא [היו לו חבילות חרדל] שלא עובדו כלל, והיה הזרע נתון עדיין בגבעולי החרדל, אמר ליה [לו] לאורחו החכם: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו [האם מותר לפרוך את שרביטי החרדל ולאכול מהם] ביום טוב? לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה], אתא לקמיה [הלך רבא בר חנן לפני] רבא לשאול אותו. אמר ליה [לו] שנינו: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ואם כן מותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
מפרכין
במשנה המובאת במסכת בבא בתרא (סז ע"ב) אנו לומדים: "המוכר בית הבד - מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות וכו'". מפרשת הגמרא: "... ים - טלפחא. ממל - א"ר אבא בר ממל: מפרכתא". שמה העברי של המפרכתא הוא מפרכת: "ת"ר: המוכר בית הבד מכר את נסרים ואת היקבים ואת המפרכות וכו'" (שם). מפרש רבינו גרשום: "ממל מפרכתא - זה כמו קורנס שמפרכין בו הענבים שהן עיקר תשמישי הבד". ברשב"ם אנו מוצאים הסבר נוסף: "ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא - אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת. ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים וכו'". בפסקי רי"ד נאמר: "א"ר אבה בר ממל מפרכתא. פי' אבן גדולה שמגלגלין אותה על הזיתים ומפרכת וטוחנת אותם". על פי כל הזיהויים של המפרכת מדובר במתקן או כלי המשמש לשבירת וריסוק הזיתים כהכנה להוצאת השמן.
|
.JPG)
 |
 |
|
| תמונה 5. חיטה - שיבולת | תמונה 6. חיטה - גרגירים |
"מלילה" לעומת "פריכה"
מתוך המקורות משתמע שמלילה מתבצעת בתבואה ואילו פריכה בחרדל וקטניות. אמנם כאשר נאמר "מוללין מלילות" לא נכתב במפורש שהכוונה דווקא לתבואה אך הדבר מסתבר מתוך הניגוד לקטניות. במשנה (מעשרות, פ"ד מ"ה) הדבר נאמר במפורש: "המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל, ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב המולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל וכו'"(4). בסוגייתנו אנו מוצאים שפריכה קשורה לקטניות ולחרדל. לענ"ד ההבדל איננו רק סמנטי אלא מבטא גם פעולות שונות. זרעי החרדל והקטניות (במשמעותן הבוטנית) מתפתחים בתוך תרמילים (תמונות 1-4) ויש צורך לפתוח אותם על מנת לבודד את החלק הנאכל מתוך הפסולת. פתיחת התרמילים היבשים כרוכה בשבירתם או סידוקם. בלשון רש"י נקראים התרמילים בשם "שרביטין": "אסורייתא - חבילות של חרדל בשרביטין, והזרע בתוכן. מהו לפרוכי - השרביטין, ולהוציא הזרע ביום טוב וכו'". כפי שראינו משמעות הפועל "פריכה" היא שבירה, מלאכה שאכן יש לבצע בגידולים שבהם הגרגירים הנאכלים סגורים בתוך תרמילים. בניגוד לקטניות הרי שגרגירי הדגניים מתפתחים בשיבולים, כאשר הם עטופים במוץ שאינו יוצר מבנה סגור (תמונות 5-6). בחלק ממיני התבואה מוץ זה עשוי להיות מעורה בזרע אך בדרך כלל הוא איננו מעורה. בין כך ובין כך הפרדת הגרגירים מהשיבולת מתבצעת בעזרת מלילה בין כפות הידיים או האצבעות. במינים שבהם המוץ איננו מעורה בזרע די במלילה גם להרחיק את המוץ. פעולה זו שונה במהותה משבירת תרמילי הקטניות המאפשרת את הוצאת הגרגירים"(5).
ההסבר שהצעתי להבדל בין מלילה ופריכה עשוי להקרין את האפשרות להגדיר את גבולות הקבוצה הנקראת בספרות חז"ל "קטנית" (ראו במאמר "מודה רבי יהודה, בקטנית ששניהם מעלו"). אם אכן פריכה היא מלאכה שבה מוציאים גרגירים מתוך תרמילים הרי שמדברי רבא ("ומפרכין קטניות ביום טוב") אנו לומדים שאולי לא ניתן להכליל בין הקטניות גידולי תבואה כמו אורז ודוחן וזאת בניגוד לשיטת רש"י והרמב"ם (שם). הצעה זו צריכה להתמודד עם קושי העולה מתוך הגמרא בראש השנה (יג ע"ב) שהובאה לעיל: "תנן התם: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה ... הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין - אזלי רבנן בתר השרשה". לדברי רש"י הביטוי "פרכין פרכין" קשור דווקא לקטניות כפי שמשתמע מסוגייתנו ("ומפרכין קטניות ביום טוב"). ניתן ליישב את קושי זה (ובכך לתמוך בהשערה ש"קטנית" בספרות חז"ל חופפת להגדרה הביולוגית – הגדרה ג' במאמר הנ"ל) בכך שהשימוש בביטוי "פרכין פרכין" איננו מתאר את אופן הדישה של גידולים אלו אלא הושאל מהקטניות על מנת לתאר את לקיטתם ההדרגתית: "מתוך שעשויין פרכין פרכין - מתוך שגורנן עשוי מעט מעט שאין נלקטין כאחד, אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט וכו'" (רש"י, שם). השאלה זו מוצדקת גם לאור העובדה שהפרגין והשומשומין, המופיעים ברשימה, אכן מתפתחים בתוך הלקטים סגורים ותרמילים.
(1) הדיון בגמרא איננו מתייחס לשאלת איסור בורר אלא רק לאיסור דש.
(2) "המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב. המולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל וכו'" (מעשרות, פ"ד מ"ה).
(3) פירוש: כיון שהזכרנו ענין זה של מלילה בשבת שואלים: כיצד מולל ביום טוב? אביי משמיה [משמו] של רב יוסף אמר: אצבע חדא אחדא [אחת על אחת], כלומר מניח בין שתי האצבעות ומולל. ורב אויא משמיה [משמו] של רב יוסף אמר: אפילו חדא אתרתי [אחת על שתים] בין האגודל לשתי האצבעות. רבא אמר: כיון דמשני [שהוא משנה] ואיננו עושה כרגיל אפילו חדא אכולהו נמי [אחת על כולם גם כן], שאם מועך מלילות המצויות על כל האצבעות כולן גם כן מותר, כיון שבכל אופן הוא שינוי מן הרגיל.
(4) "האבחנה בין "קילוף" שעורה "מלילת" חיטה נובעת כנראה מכך שהמוץ של שעורה מעורה בגרגיר ואילו בחיטה הוא רק מכסה את הגרגיר ואינו מעורה בו ולכן די במלילה.
(5) רש"ר הירש (דברים, כי תצא, כ"ג) איננו מבחין בין "שיבולים" ל"תרמילים": "מלילת. מוכח מן האמור במסכת ביצה יב ע"ב "מוללין מלילות ומפרכין קטניות" וכו', ש"מלל" מציין את הוצאת הגרעינים מן השיבולים, ונראה אפוא ש"מלילות" הן הגרעינים שהוצאו מתרמילם. או שמא השיבולים הקטופות קרויות "מלילות" על שם שמוציאים מהן את הגרעינים ביד".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.