סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

האורז והדוחן והפרגין והשומשמין – פרג תרבותי

 

"תנן התם: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה מתעשרים לשעבר, ומותרין בשביעית. ואם לאו אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה. אמר רבה, אמור רבנן: אילן בתר חנטה, תבואה וזיתים בתר שליש, ירק בתר לקיטה, הני כמאן שוינהו רבנן? הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין אזלי רבנן בתר השרשה" (ראש השנה, יג ע"ב).

פירוש: תנן התם [שנינו שם] במשנה: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה של שמיטה מתעשרים לשעבר, כלומר, מפרישים מהם את המעשר הראוי להיות מופרש בשנה הקודמת (שנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית מעשר שני. שלישית ושישית מעשר עני), ומותרין בשביעית, אם היתה זו שנת השמיטה. ואם לאו, שלא השרישו לפני ראש השנה אסורין בשביעית, אם היתה זו שנת שמיטה, ומתעשרין לשנה הבאה, כלומר, כמעשר הראוי לאותה שנה שבה נלקטו, אם אינה שנת השמיטה. אמר רבה: אמור רבנן [אמרו חכמים] שנת האילן לענין המעשר נקבעת בתר [אחר, לפי] זמן החנטה (יצירת צורת הפרי), תבואה וזיתים הולכים בתר [אחר] שליש בישולם, ירק הולך בתר [אחר] לקיטה, שזמן לקיטתו הוא הזמן הקובע לענין מעשר. והשאלה היא: הני כמאן שוינהו רבנן [אלה האורז והדוחן כמו מה עשו אותם חכמים] שהרי אינם נקבעים לא לחנטה לא לשליש ולא ללקיטה! הדר [חזר] ואמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין שאין בשלים כולם כאחד, אלא נלקטים מעט מעט באגודות ופורכים אותם לאכילה, ואם נלך אחר זמן הלקיטה יבואו לטעות ולהפריש מהנלקט לפני ראש השנה על הנלקט לאחר ראש השנה ולהיפך, ולכן אזלי רבנן [הולכים חכמים] בתר [אחר] ההשרשה, שהוא זמן אחיד עבור כל השדה, שכל השדה משרישה בשנה אחת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: פרג תרבותי        שם באנגלית: Opium Poppy        שם מדעי: Papaver somniferum
שם נרדף במקורות: פרגין? כולניתא? רוש?        שמות בשפות אחרות: ערבית - כשכאש (خشخاش)

שם עברי: דורה מצויה (סורגום)       שם באנגלית: Sorgum        שם מדעי: Sorghum vulgarae
שם נרדף במקורות: פרגין?            שמות בשפות אחרות: ערבית – דורא

על ה"רוש" כפרג תרבותי ראו במאמר "ויתנו בברותי רוש".


הנושא המרכזי: לזיהוי הפרגין


תקציר: רוב המפרשים מזהים את הפרגין כפרג התרבותי שזרעיו שימשו כתבלין ולהפקת שמן. לשרף שהופק בעיקר מהלקטי בוסר היה מעמד חשוב כתרופה וחומר הרדמה. מהשרף מפיקים את האופיום ותרופות כמו מורפין, קודאין, פפברין ועוד. רבי נתן אב הישיבה זיהה את הפרגין עם הדורה (סורגום) ולעמדתו הצטרפו החוקרים בעת החדשה. החוקרים אוששו את זיהוי זה בכך שהפרגין הוא השם הסורי של הדורה ובעזרת המקורות המשנאיים. מקורות אלו מצביעים על כך שהפרגין הם גידול קיץ המשמש להכנת קמח לאפייה ולכן הם אינם יכולים להיות פרג תרבותי שהוא גידול חורף ואיננו משמש להכנת קמח.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
הערוך (ערך "פרגין"): "... פירוש מקום בלשון כנען(1) ובלשון ערבי כשכאש ובלעז פפאוורו והוא ענין רמון אבל לא עגול כמותו ומלא זרע כחרדל וכשמנענעו קורא קיש קיש וכשינקב יצא הכל מן הנקב והוא מתוק ועושין ממנו שמן כמו משומשומין"(2). קרוב לוודאי שרש"י בסוגייתנו פירש כפירוש הראשון שהביא הערוך: "פרגין - מק"ו בלעז". אמנם בערוך שלפנינו נכתב "פירוש מקום בלשון כנען" אך קיימות גירסאות בהן כתוב "מקו" וכפי שפירש רש"י. ה"אור זרוע" (הלכות חלה רט"ז) מצטט את פירושו של הריבמ"ץ בלשון זו: "פי' רבינו יצחק דסימפונ"ט זצ"ל: לע"ז אורז רוזי, דוחן מי"לא, פרגין פי' בערוך מקובי"צה בלשון כנען ובלשון ערבי כשכ"ש". בפירוש הריבמ"ץ שלפנינו נכתב: "והפרגין - פי' בערוך מקו בלש' כנען ובלש' ערבי כשכש וכו'". לדעת ח. י. קאהוט הגירסאות השונות אינן מבטאות זיהויים שונים אלא תוצאה של תרגום לשפות שונות שכולן מזהות את הפרגין עם הצמח פרג תרבותי (תמונות 1-2)(3). נוסחאות הערוך בהן נכתב "מקום" הן תוצאה של הרחבה מוטעית של המילה "מקו" או "מקו'" שנכתבה כקיצור למילה מקובי"צה. השם הערבי של הפרג הוא כשכאש (خشخاش) והשם הלטיני פפאוורו (Papaver) כפי שכתב הערוך.

באופן זה מפרשים כל מפרשי המשנה. הרמב"ם בפיהמ"ש (שביעית, פ"ב מ"ז): "פרגין - אלכ'שכ'אש". הר"ש (שם): "פרגין - פירש בערוך מקום בלשון כנען והוא כעין רמון מלא זרע והזרע מתקשקש בקליפתו כעין שומשמין". הרא"ש: "פרגין - פי' בערוך מק בלשון כנען והוא כעין רימון מלא זרעונין ומקשקש הזרע בתוכו כעין שומשומין". רע"ב: "והפרגין - כעין רמון מלא זרע והזרע שלו מקשקש בתוכו, וקורין לו בערבי כשכ"ש ובלע"ז פפאוור"ו".

תאור הפרגין במפרשים מתייחס לפרי הפרג שהוא הלקט יבש שבתוכו זרעים קטנים בצבע שחור). כאשר מנערים את הפרי הוא משמיע קולות נקישה כרעשן ("וכשמנענעו קורא קיש"). ההשוואה שעורך רש"י לזרע החרדל היא רק לגבי גודל הגרגירים אך לא לצבעם. ייתכן ובגלל הצבע השחור של זרעי הפרג חלק מהמפרשים החליפו את הפרג בקצח (או אולי להיפך). 

הפרג התרבותי (נקרא גם פרג האופיום) הוא צמח חד-שנתי שגובהו 120-60 ס"מ בעל גבעולים זקופים. הפריחה בחודשים מרס-יוני. הפרחים גדולים, בעלי ארבעה עלי כותרת עגולים, או מרובי עלי כותרת, מסולסלים או גזורים בצבעים שונים כגון לבן, אדום או ארגמני. בגלל יופיו מגדלים את הפרג גם כצמח נוי. הזרעים הצעירים משמשים תבלין חשוב למיני מאפה. השימוש בפרג עתיק יומין והלקטי פרג נמצאו בקברותיהם של הפרעונים במצרים. המצרים הקדמונים הכינו משרף הפרג תרופות מרגיעות ומשככות כאבים. חוקרים מאמינים כי הפרג שימש חומר מרדים ומשכך בניתוחי גולגולת שבוצעו במצרים הקדומה. הרמב"ם המליץ לאנשים הסובלים מנדודי שינה לצקת על ראשם ולפטם את נחיריהם בשרף פרג.
 

           
תמונה 1.  פרג תרבותי       צילמה: שרה גולד   תמונה 2.  פרג תרבותי  - במרכז נראה הלקט  צילמה: שרה גולד        

  

פרגין – דורה (סורגום)

זיהוי נוסף מובא בדבריו של רבי נתן אב הישיבה (שביעית, פ"ב) שכתב:

"... האורז והפרגים והשמשמין, ולא אמר החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון מפני שאין זורעים חמשת המינים בא"י מאחרי הפסח כלל, לפי שאם יזרעום אחרי הפסח לא יותר יבולם באכילה אלא עד שיעבור עליהם פסח של שנה הבאה ... אלא הזכירו האורז והדוחן והפרגין והשומשין ואמרו שאם זרע את האורז והדוחן והד'רה והשומשום וכו'".

הוא מזהה, אם כן, את הפרגים עם הדורה (תמונה 3). זיהוי זה עולה בקנה אחד עם פירוש השם פרגין בארמית-סורית. י. פליקס אושש את זהוי זה בעזרת כתב יד "פרק זרעים" שנמצא בגניזה ובו נאמר שתקופת גידול הפרגין היא ששה חודשים. עובדה זו מתאימה לדורה שנחשבה באזורנו, עד שהובא התירס מאמריקה, לגידול הקיץ החשוב ביותר. מהדורה הכינו בעיקר לחם קיבר ושימשה להאבסת בעלי חיים. זיהוי זה הוזכר על ע. לאו (פלורה, א' עמ' 127) ונתמך על ידי ח. י. קאהוט (ערך "פרגין").

הדורה הידועה בשם סורגום היא סוג של דגן הכולל כ - 30 מינים שאחד מהם מגדלים עבור גרגירים. דגן זה עומד במקום החמישי מבחינת חשיבותו כמקור לגרגירים. מינים רבים משמשים למספוא הן כגידולים חקלאיים והן כחלק ממרעה טבעי. מוצאה באיזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של העולם הישן. מין אחד אנדמי למקסיקו ומינים נוספים הוכנסו לחלקים אחרים של העולם. את הדורה מגדלים בחלקים החמים של העולם. הדורה מותאמת לחיים באזורים יובשניים בעזרת מערכת שורשים מסועפת ויכולת לעצור את הגידול בעונות בצורת. הדורה מתאימה במיוחד לאקלים האפריקאי משום שהיא עמידה לחילופין בין תקופות גשומות ויבשות. זרע הדורה דומה במבנהו לזרע התירס, אך הוא קטן ואליפטי יותר. הוא מכיל 75% עמילן, 12% מים, ו- 4% שומן ומינרלים.
 

סכום הזיהויים

מסורת הזיהוי הנפוצה בין הפרשנים של הפרגין היא פרג תרבותי. כנראה שכנגזרת מזיהוי זה מופיעה דעת יחיד בספר המליצה לשלמה בן שמואל מגורגנג' (כתב היד הקדום ביותר לספר זה הוא משנת 1339-1340) שכתב שהפרגין הם קנאביס. למרות שאין בין הפרג התרבותי והקנאביס קרבה טקסונומית, ייתכן והם הוחלפו זה בזה כתוצאה מכך שלשניהם תכונות נרקוטיות. מסורת זיהוי נוספת שמקורה בדברי רבי נתן אב הישיבה היא של הדורה (סורגום). זיהוי נוסף שלא קנה שביתה בין המפרשים נמצא בכתבי יד קדומים מהגניזה שם הפרגין זוהו כמין קטנית מהסוג לוביה (Vigna) הנקרא בערבית אלמאש.


תמונה 3. דורה - סורגום         צילם: Larry Rana, USDA

 

מאפייני הפרגין

במשנה בשביעית (פ"ב מ"ז) למדנו: "האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית, ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה". העובדה שבצמחים המנויים במשנה תתכן השרשה לפני ראש השנה מעידה על כך שמדובר בגידולי קיץ. בניגוד לכך זו לא נמנו חמשת מיני דגן וקטניות משום שקשה להניח השתרשות תבואה או קטניות חורף מאוחר בקיץ, סמוך לראש השנה, שהרי הן נזרעות בחורף או באביב המוקדם ומבשילות את זרעיהן בקיץ. רבי נתן אב הישיבה (שביעית, שם) התייחס לעונת הגידול של שתי קבוצות צמחים אלו וכתב:

"... האורז והפרגים והשמשמין, ולא אמר החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון מפני שאין זורעים חמשת המינים בא"י מאחרי הפסח כלל, לפי שאם יזרעום אחרי הפסח לא יותר יבולם באכילה אלא עד שיעבור עליהם פסח של שנה הבאה וכו'".

אמנם רבי נתן אב הישיבה הציג נימוק הלכתי לכך שאין זורעים את חמשת המינים בקיץ אך ניתן לצרף לכאן גם את הטעם החקלאי. גם הר"ש (שביעית, פ"ט מ"א) התייחס לגידול תבואה בקיץ כ"מילתא דלא שכיחא". מהמשנה משתמע, אם כן, ש"הפרגין" הם גידול קיץ אך דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שהפרג הוא גידול חורף.

במשנה (חלה, פ"א מ"ד) נמנים הפרגים יחד עם מיני גרגירים המשמשים להכנת פת אך פטורים מהפרשת חלה: "אלו חייבין במעשרות ופטורים מן החלה: האורז והדוחן והפרגים והשומשמין והקטניות, ופחות מחמשת רבעים בתבואה וכו'". בספרי (במדבר, שלח פיסקא ק"י) מובא טעם הלכה זו: "והיה באכלכם מלחם הארץ למה נאמר? לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שומע אני אף שאר פירות במשמע. הרי אתה דן נאמר כאן לחם ונאמר להלן לחם, מה לחם האמור להלן חמשת המינין אף לחם האמור כאן חמשת המינין. ואלו הן: חיטים ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון יצאו אורז ודוחן והפרגים והשומשמים שאינן באים לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון". בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שמות, בא פרק י"ב) ממעטים את הפרגים ממצוות מצה: "דבר הבא לידי חימוץ אתה אוכל ממנה מצה, ואינו אוכל ממנה חמץ, כגון חטין ושעורין וכוסמין, ושיבולת שועל והשיפון, יצא אורז ודוחן והפרגום(4) והשומשמין שאינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון".

קשה להניח שגרגירי הפרג (כפי שנקרא בלשוננו) שימשו להכנת קמח באופן שהיה מקום לפטור את עיסתם מהפרשת חלה או לפסלם למצוות מצה. אמנם השתמשו בפרג לתיבול דברי מאפה ולהפקת שמן אך אין הוא מתאים כחומר גלם להכנת פת.

אם נסכם את הראיות הרי שהמשניות תומכות בהצעה שהפרגין הם הדורה משום שהיא גידול קיץ וראויה להכנת קמח ולאפיית פת.

 


(1) בימי הביניים השתמשו היהודים בשמות מתוך התנ"ך עבור ארצות רבות באירופה וסביבתה. הונגריה נקראה ארץ הגר ובוהמיה נקראה בשם "ארץ כנען". יש המשייכים את השם לקשר בין המילה "סלאבים" ו"עבדים" הקשורה לכנען. קאהוט במבוא לספר ערוך השלם, כותב כי לשון כנען המוזכר בכמה מקומות בפירוש רש"י, הוא כינוי לשפה סלאבית ובייחוד לשפה המדוברת בארץ בוהמיה. בזיהוי המדוייק של "לשון כנען" קיימות דעות שונות אך לענייננו די אם נתייחס אליה כאחת משפות מרכז אירופה.
(2) הערוך (ערך "שצנית") פירש: " ... כולניתא פפאבר"ו עשב הוא עגול כמו כדור ובתוכו זרע. פ"א שיצניתא חטה דקה כולניתא מיקולי". לדעתו, אם כן, כולניתא היא שם נרדף לפרגין. לדעת ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "כלניתא") גם הפירוש השני המובא בערוך ("מיקולי") מתייחס לפרג משום שזה שמו ביוונית.
(3) קאהוט מנה את השמות בשפות השונות: 1. מקוביצ"הmokowice בלשון "פיהם" (השפה בה דברו במורביה). 2. makowica בפולנית. 3. mak בסלאווית ובהונגרית mák. ייתכן ושמות אלו נגזרו מהשם "מיקולי" ביוונית. השם הגרמני הנוכחי הוא Mohn והוא התפתח בהדרגה מ – maho דרך mango – mago – Mahen ו – Magen.
(4) לשם "פרגין" גרסאות שונות. במדרש מקביל (מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא פרשה יז) נכתב "פרגון".
 

 

רשימת מקורות:

ח. צ. אלבוים, תשע"ד, מסורת צמחי המשנה – לחקר פרשנות הריאליההיווצרותה ומסירתה, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, בר אילן (עמ' 167-168).
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 127).
י. פליקס, 'פרק זרעים', מ. מרגליות (עורך), הלכות ארץ ישראל מן הגניזה, ירושלים תשל"ד.
י. פליקס, ירושלמי שביעית, ד"ה האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו, עמ' 128- 131.
נ. קריספיל, "רפואה עממית ופולקלור", פרג תרבותי.

לעיון נוסף:

ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס (עמ' 78 ).
באתר "צמח השדה": "פרג תרבותי".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר