[פיעל מער] (רבי) [אלס טיטעל] (ירושלמי בפ"ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב' שבלשונו כבר פי' בערך לשון (יומא ד) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי' רבוי ז' מה שלובש כ"ג ח' בגדים שבעה ימים משיחה ז' פי' שמושחין אותו ז' ימים משמן המשחה ואח"כ הוא כ"ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי' בערך משח (ב"ב יא) אין חולקין את החצר א"ר הונא א' מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי' אם ביקש לסתום אותן ד"א שיש לו בחצ' ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ"א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (שם ס) מ"ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי' לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (שם קמד) מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי' בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי' דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (ב"מ ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (ע"ז יט סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי' אם רובה דהן כ"א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י"ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ"א הוא מדבר ע"י עצמו שנא' וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ' יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פ"ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע"פ שאין בהן רובע טמאי' וכמה רוב מניינו קכ"ה (נזיר נב) וב"ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג סוכה מה) אמר רחבא א"נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי' הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא"ל זצ"ל ולפי' הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א"ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו' (גיטין לט חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי' רב האי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג' מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלב) רב אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי' בערך אביי. פ"א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב"ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי' שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב"ד חצוף (סנהד' יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא"י ר' אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי' בערך צריך (א"ב ת' כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):