[בלוט, איגעל] (ע"ז יג) לא ישתה אדם מים מן הנהרות לא בפיו ולא בידו מפני סכנת ערקא מאי סכנת ערקא מסייע ליה לרבי חנינא דאמר הבולע נימא של מים מותר להחם לו חמין בשבת פי' תולעת ארוכה ומצויה במים וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת את הדם וכל זמן שהיא מוצצת היא נתמלאת מן הליחה שמוצצת ומתנפחה עד שתהא כמו חבית וכשאדם בולעה מתוך המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת במעיו ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה (בכורות מד) ותיפוק ליה משום סכנת ערקא אהא קיימא דתניא מעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצאת כריסו צבה ומקשינן עלה מפני מה אמרו שזה שכריסו צבה מפני שלא השתין דילמא ערקא בלע וצבתה כריסו ופרקינן שהיה אותו האיש שותת והבולע ערקא כל לחלוחית שבמעיו מוצצות ערקא מכאן ידעינן מפני שביקש להשתין ולא השתין נמצאת כריסו צבה. ס"א עלקא כרום זלות תרגומו כעלקא דמצצא דמהון דבני אינשי (שבת קח) מאי יועזר פוטנג למאי אכלי לערקתא פי' גם זה תולעת שבכבד כמו אותו שפירשנו אבל זה נברא מאותו מאכל שמפרש בגמ' (א"ב בנוסחאות כתוב ארקתא וערקא נקרא בלשון מקרא עלוקה וכן בלשון ישמעאל):