[זאממלען. קלויבען]. למוללן וללוקטן פי' אינו תופר כדרכו אלא כאדם המלקט מכאן ומכאן ואינו מלקט כסדר שספק לקט לקט כבר פירשנו בערך חר (ב"מ עב) עד שיצא השער ללקוט ולמכור פי' עני המלקט לקט שכחה ופיאה נקרא לקוט כלומר לא חרש ולא זרע ולא קצר וכי לא זכה בפירות הללו שבידו אלא בלקיטה בלבד (כתובות נד) אמר רבי חייא בר אבין וחילופה בלקוט פי' חכירו ולקיטו אם הלבישו בגדים כשיצא ופשטו אותו ואח"כ יצא (חולין עז) א"ל רבינא לרבא מתלקט מהו פי' כגון שהיה הבשר מפוזר מעט הנה ומעט הנה אם תקבצנו יהיה הרבה (א"ב תרגום חוטבי עצים לקטי אעין):