א גמרא אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בן בבא. ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות ותקנתם אלא לבאר מים חיים בלבד.

ומעירים: וצריכא [וצריך] להשמיענו שתי הלכות אלה אף שלכאורה תוכנן זהה. שכן אי אשמעינן [אילו היה משמיע לנו] רק הלכה כר' יהודה בן בבא במשנתנו שאמר שאין עושים פסים אלא לבאר בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר] של רבים, ואפילו אינם מים חיים אלא אף מכונסין,

והאי דקתני [וזו ששנינו] באר הרבים — לאפוקי [להוציא] מדברי ר' עקיבא, אבל אין לדייק במלה באר שהוא דווקא מים חיים, אלא הכוונה גם לבור שמימיו נקווים ואינם נובעים. על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים נובעים.

ולהיפך, אי אשמעינן [ואילו היה משמיע לנו] שעושים פסים רק לבאר מים חיים הוה אמינא [הייתי אומר]: לא שנא [שונה] של רבים ולא שנא [שונה] של יחיד, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שמואל: הלכה כר' יהודה בן בבא, משמע — באר הרבים ולא של יחיד.

ב משנה ועוד אמר ר' יהודה בן בבא: הגינה והקרפף (חצר מגודרת) שהן שבעים אמה ושיריים (ועוד משהו כאשר יבואר להלן), על שבעים אמה ושיריים, המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים — מטלטלין בתוכה שהריהי רשות יחיד גמורה, ובלבד שיהא בה שומירה (סוכת שומרים) או בית דירה או שתהא חצר או גינה, או קרפף זה, סמוכה לעיר ומחמת סמיכותה דעתו להשתמש בה ונחשבת כחצר שבעיר.

ר' יהודה אומר: אין צורך בתנאי זה דוקא אלא אפילו אין בה באותה גינה אלא בור ושיח (בור שפתחו מארך) ומערה (בור מקורה שיש בו מים) מטלטלין בתוכה, שמשום מקוה המים שבתוכה הריהי כבית דירה. ר' עקיבא אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו — מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.

ר' אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על רחבה, אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה, ואף על פי שאין שטחה עולה על בית סאתיים, שלא הותר טלטול בחצר שאינה עשויה לדירה אלא אם כן היתה רבועה, שאורכה כרוחבה. ר' יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה — מטלטלין בתוכה, ואין להקפיד על הריבוע.

אמר ר' אלעאי: שמעתי מר' אלעזר, ואפילו גינה זו היא גדולה כבית כור, כלומר: פי שלושים יותר מהמידות שהוזכרו קודם לכן.

ואגב כך הזכיר: וכן שמעתי ממנו הלכה אחרת. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ואילו שאר אנשי החצר עירבו עירוב חצרות — אסור מלהכניס ולהוציא מן הבית לחצר לו — לזה ששכח לערב, אבל להם מותר להכניס חפצים מן החצר לביתו. ואין אנו אומרים שבשל הדייר שלא עירב בטלה תורת עירוב מכל החצר כולה.

וכן שמעתי ממנו עוד הלכה: שיוצאין בערקבלין (מין ירק מר) משום מרור בפסח. ובכל שלושת הלכות אלו חזרתי על כל תלמידיו של ר' אלעזר וביקשתי לי חבר שגם הוא שמע דברים אלו מפיו ולא מצאתי.

ג גמרא מתחילה מבררים את לשונה של משנה זו: מאי [מהי] לשונו המיוחדת של התנא דקתני [שהתחיל שונה] משנה זו ב"ועוד אמר ר' יהודה בן בבא" שמשמעה המשך לשיטתו במשנה הקודמת.

אילימא [אם תאמר] משום דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי [ששנה לו הלכה אחת לחומרה בענין פסי באר ושנה אחרת], משום הכי [כך] קתני [שנה] מלת "ועוד" — והא [והרי] ר' יהודה בר אלעאי במשנתנו, דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי, ולא קתני [ששנה שיטה אחת לחומרה ושנה אחרת, ואינו שונה] "ועוד אמר ר' יהודה"!

ומשיבים: יש להבדיל בין הדברים: התם אפסקוה רבנן [שם הפסיקוהו חכמים] בין דבר ודבר כדי לחלוק עליו, ומשום כך אין לומר "ועוד אמר ר' יהודה". הכא לא אפסקוה רבנן [כאן לא הפסיקוהו חכמים] שדבריו של ר' יהודה בן בבא סמוכים זה לזה.

ומקשים: וכל היכא דאפסקוה רבנן לא קתני [וכי בכל מקום שהפסיקוהו חכמים החולקים עליו אינו שונה] "ועוד"? והא [והרי] ר' אליעזר במשנה במסכת סוכה (כז, א) דאפסקוה רבנן [שהפסיקוהו חכמים], ובכל זאת קתני [שנה] "ועוד"!?

ומשיבים: אינו דומה; התם במילתיה הוא דאפסקוה [שם בענינו הוא שהפסיקוהו] שנחלקו בפרט ובאותו נושא עצמו. הכא במילתא אחריתי אפסקוה [כאן בדבר אחר הפסיקוהו] ומשום כך כבר נשכח ענין ראשון ואין זה מסגנון המשנה לצרף דברים כאשר הקשר הרצוף ביניהם כבר נותק.

מביאים מן המשנה את דברי ר' עקיבא האומר, שאפילו אם אין בה בחצר אחד מכל אלו התנאים שאמרו בה חכמים אחרים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהיו בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.