ר' עקיבא היינו תנא קמא [זהו התנא הראשון] כלומר חכמים שאמרו במשנה לעיל (עירובין יח, א) שלא אמרו שבית סאתיים מותר בטלטול אלא בגינה שאינה מוקפת לדירה, אבל אם היתה מוקפת לדירה, מותר לטלטל בה כפי צרכה, אף על פי ששטחה גדול מאוד. ומשמע מדבריו שבגינה וכדומה, אף שאינה מוקפת לדירה, מותר לטלטל בה מכל מקום אם אין היקפה עולה על בית סאתיים. וזוהי בדיוק שיטת ר' עקיבא כאן.

ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] בדבר מועט. ומהו דבר מועט זה? דתניא [ששנינו בברייתא], ר' יהודה אומר: דבר מועט יש על שבעים אמה ושיריים, ולא נתנו חכמים בו שיעור שהוא שטח חצר רבועה ששיטחה בית סאתיים ולא נתנו בו שיעור מפני קוטנו ומפני שאין להגיע לדיוק מוחלט בענין זה.

וכמה שיעור בית סאתים? כחצר המשכן שהוא חמישים על מאה אמה. ובדבר זה נחלקו חכמים ור' עקיבא, שחכמים אומרים שצריך להיות שיעור החצר מדויק כריבוע המגיע לבית סאתים ור' עקיבא אומר שאין להקפיד בהבדל מועט זה, ודי בחשבון שבעים אמה ושיריים ששיערו אף שהוא פחות.

ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלו] שיש לרבע את חצר המשכן כדי לשער בשכמותה לענין שבת?

ומשיבים: אמר רב יהודה שכן אמר קרא [הכתוב]: "ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה חמש אמות שש משזר ואדניהם נחושת" (שמות כז, יח) אמרה תורה: טול חמשים אמה שאורכו עודף על רוחבו, וסבב את אותם חמשים אמה הנותרים, וחלקם באופן שווה להוסיפם על החמישים שנשארו, עד שיגיעו לצורת ריבוע ששיעורו בית סאתיים.

ושואלים: פשטיה דקרא במאי כתיב [פשוטו של מקרא במה נאמר]?! שהרי פשוטו של מקרא לא בא ללמדנו דיני עירובין? אמר אביי: משמעו העמד משכן על שפת חמשים אמה, כדי שיהא שטח של חמשים אמה לפניו, ועשרים אמה לכל רוח ורוח בצידיו ומאחריו.

ב שנינו במשנה שר' אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על רחבה אף אמה אחת הרי היא אסורה בטלטול. ומקשים: והתניא [הרי שנינו בברייתא] ר' אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה!

אמר רב ביבי בר אביי: כי תנן נמי מתניתין [כאשר שנינו גם כן במשנתנו] משמעות הדברים היא יתר על פי שנים ברחבה תנן [שנינו]. ומקשים: אי הכי, היינו [אם כך הלא זוהי] שיטת ר' יוסי האמורה במשנה, שאף הוא מתיר בשאורכה כפול מרוחבה?!

ומשיבים: איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן [יש ביניהם הבדל בריבוע שריבעו אותה חכמים] שלשיטת ר' אליעזר אם היה אורכו יותר מכפול על רוחבו, אפילו באמה, כך שאם יימדד אלכסונו יהיה אורכו יותר מפי שניים מרוחבו, ואסור. ולשיטת ר' יוסי — מותר (ר"ח).

ג שנינו במשנה שר' יוסי אומר: אם היתה יתרה על פי שנים ברוחבה כשרה. איתמר [נאמר] על ידי אמוראים, אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי. ורב ביבי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' עקיבא.

ומסבירים כי תרוייהו לקולא [שניהם נתכוונו להקל] עד כמה שאפשר. וצריכא [וצריך, נחוץ] להשמיענו את שני הדברים. דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] רק הלכה כר' יוסי הוה אמינא [הייתי אומר] עד דאיכא [שיש] במקום שומירה או בית דירה, שהרי לא פירש ר' יוסי בדבריו שאין צורך בכך. על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שהלכה כר' עקיבא שאינו מקפיד אלא בשטחה של החצר.

ומן הצד השני, אי אשמעינן [אילו היה משמיענו] רק הלכה כר' עקיבא, הוה אמינא [הייתי אומר] אם הוא אריך וקטין [ארוך וצר] — לא. לכן קא משמע לן [משמיע לנו] שהלכה כר' יוסי אפילו לא היתה החצר בריבוע.

ד אמרו חכמים: קרפף שהוא יותר מבית סאתים אבל שהוקף מתחילה לדירה, שבקרפף כזה מותר לטלטל בכל שיעור שיש בו, ואחר כך נזרע רובו — הרי הוא נעשה כגינה שאינה מקום לדירה, ואסור לטלטל בו.

ואולם, אם נטע אילנות ברובו — הרי הוא כחצר, ומותר. וטעמו של דבר שאילנות נוטעים גם בחצר בית דירה ומציאות אילנות בחצר אינה מבטלת אותה מתורת מקום דיור לבני אדם. אולם אין זורעים אלא בגינה מרוחקת מבית דירה שמציאות זרעים בגינה מבטלת אותה מתורת דירה.

נזרע רובו — אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא אמרן [לא אמרנו] שיש איסור טלטול בגינה זרועה אלא כשהיה המקום הזרוע יותר מבית סאתים. אבל בית סאתים בדיוק — מותר.

ומעירים: כמאן [כשיטת מי דבר זה?] כר' שמעון דת נן [שכן שנינו במשנה], ר' שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות — רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן אפילו כשהכלים שייכים לבעלים שונים, כיון שאינם בית דירה גמור אין צורך לערב בהן ומותר לטלטל ביניהם ממקום למקום, אבל טלטול כזה לא הותר אם אותם כלים הוצאו לחצר לאחר ששבתו בתוך הבית ורוצה להעבירם. ונמצא שחלק הקרפף שאינו זרוע והחלק הזרוע, שדינו כגינה, הלא רשות אחת הן ומותר לטלטל כלים באותו מקום, ואין חלק הגינה אוסר על חלק הקרפף.

ודוחים: לר' שמעון נמי [גם כן] כיון שנזרע רובו של אותו קרפף הוי ההוא מיעוטא [הרי אותו מיעוט]