שכיב מרע שאמר "תנו במתנה הלואתי (ממון שחייב לי פלוני זה) לפלוני אחר "— עושים כדבריו והלואתו ניתנת לפלוני, ואף על גב דליתיה [ואף על פי שאינו], שאין דבר כזה בבריא, שאין בריא יכול להעביר הלוואה לאחר באמירה בלבד! רב פפא אמר: שונה דין הלוואה שיכול שכיב מרע להעבירה באמירה בלבד, הואיל ויורש של המת יורשה, והרי חכמים נתנו למתנת שכיב מרע תוקף של ירושה.

רב אחא בריה [בנו] של רב איקא אמר: הלואה איתא [ישנה] גם בבריא באופן דומה, וכדברי רב הונא אמר רב, שאמר רב הונא אמר רב: האומר לחבירו "אותו מנה שיש לי בידך, שאתה חייב לי, תנהו לפלוני", אם היה הדבר במעמד שלשתן — המלוה, הלווה ומקבל המתנה — קנה הפלוני, ואין צריך לעשות מעשה קנין מיוחד.

א בהמשך לבירור בענין מי שנתן לחבירו אכילת פירות דקל בלבד, שאין חבירו קונה, אלא אם הקנה לו בגוף הדקל, איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: נתן אדם דקל לאחד ופירותיו לאחר, מהו הדין? מי [האם] שייר במתנה מעין זו את מקום פירי [הפירות], ונתן לשני דבר הנמצא בעולם, וממילא קונה גם את הפירות שיגדלו שם, או לא שייר ולא הקנה לו דבר. ובהמשך לבעיה זו, אם תמצי [תמצא] לומר: שכל שנותן פירות לאחר לא הוי [אין זה] שיור של מקום הפירות עד שיאמר בפירוש, יש לשאול: אם שייר את הפירות לעצמו, שאמר "הדקל נתון לך חוץ מפירותיו", מהו?

בתשובה לכך אמר רבא אמר רב נחמן: גם אם תמצי [תמצא] לומר ותחליט שדקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי [אינו] מתכוון לעשות שיור את מקום פירי [הפירות], הרי אם נתן דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו (לעצמו) — שייר מקום פירי [הפירות], מאי טעמא [מה טעם] ההבדל בין אם משייר פירות לאחר או לעצמו? — כל דבר שהוא שייך לגבי נפשיה [לעצמו] — בעין יפה משייר, ובוודאי הניח לעצמו לא רק את הפירות, אלא גם את מקום הפירות.

אמר ליה [לו] ר' אבא לרב אשי: אנן [אנו] על דברי ר' שמעון בן לקיש מתנינן לה [שונים אנו אותה] את דברי רבא בשם רב נחמן, שאדם משייר לעצמו בעין יפה, ומשם אנו למדים לענייננו. שאמר ר' שמעון בן לקיש: המוכר בית לחבירו, ואמר לו לקונה: "על מנת שדיוטא העליונה שלי" — דיוטא העליונה נשארת שלו.