אם מצא שלשה, אם יש ביניהן מרחק מארבע עד שמונה אמות — הרי זו שכונת קברות, כלומר, יש לשער שאין זו קבורת ארעי שנועדה לפינוי לאחר מיכן, אלא חלק משכונת קברות שלימה, ומתים אלה שמצא היו קבורים במערת קבורה אחת. ובודק ממנו ולהלן במרחק עשרים אמה, שמא יש שם מערת קבר אחרת. מצא עוד מת אחד בסוף עשרים אמה — בודק ממנו ולהלן עוד עשרים אמה, שרגלים לדבר, כלומר, שיש מקום לשער שבאמת היתה שם שכונת קברים. ועושים זאת כשמצאו מת אחד שם בלבד, למרות שאילו מתחלה מצאו לפני שמצא את השלושה האחרים — היה נוטלו ואת תפוסתו ומוציאו משם. אבל כאן מסתבר ששכונת קברות היא, ואין מוציאים את המתים ממקום קבורתם הקבוע.

ומעתה באים לדון בברייתא זו: אמר מר [החכם]: אם היו המתים מארבע ועד שמונה אמות — הרי זו שכונת קברות, כלומר מערת קבורה. ואנו מבינים כי ארבע אמות הוא רוחב המערה, ושמונה אמות אורכה, ולכן יש לומר שמערת קבורה היא זו. ושואלים: מני [כשיטת מי היא]? אי רבנן [אם כשיטת חכמים, סתם משנתנו], הא אמרי [הרי הם אומרים]: מערת הקבר היא ארבע אמות על שש ולא על שמונה! אי [אם] כדעת ר' שמעון, הא [הרי] אמר: שיעור המערה שש על שמונה! ואם כן, מדוע נקבעה כאן מידה שבין ארבעה לשמונה?

ומשיבים: לעולם תפרש שמשנה זו כדעת ר' שמעון היא, והאי תנא הוא [ושיטת תנא זה היא] ששנה אחרת בשם ר' שמעון, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אם מצאן את שלושת המתים רצופין (סמוכים זה לזה) ואין ביניהן מארבע אמות עד שמונה אלא פחות — יש להן תפוסה ואין להן שכונת קברות, שהואיל ואין זו דרך שכונת קברות אנו מניחים שאין זו אלא קבורת ארעי. ר' שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר' שמעון: רואין את המתים האמצעיים כאילו אינן ומניחים שהם שנקברו שם במקרה, והשאר מצטרפין מארבע אמות ועד שמונה להיחשב שכונת קברות, כלומר, מערת קבורה, שצריך לבדוק אם יש בסמוך לה מערות קבורה נוספות.

ושואלים: במאי אוקימתא [במה העמדת אותה, את הברייתא הזו]? — כדעת ר' שמעון; אימא סיפא [אמור את סופה]: בודק הימנו (ממנו) ולהלן עשרים אמה, ונברר: מני [כשיטת מי היא]? אי [אם] דעת ר' שמעון, עשרים ותרתין הויין [עשרים ושתים אמות הן], שהוא אורך שתי מערות, כל אחת בת שמונה אמות, וחצר הקבר שביניהן שאורכה שש אמות. אי רבנן [אם כשיטת חכמים], תמני סרי הויין [שמונה עשרה הן], שש לכל מערה, ועוד שש לחצר הקבר!

ומעירים: לעולם תפרש שכל הברייתא כשיטת רבנן [חכמים] היא, וכגון שבדק את המקום בו מצויים המתים, שיש להניח שהוא מערת קברים, באלכסונא [באלכסון], ואם אורך המערה הוא שש אמות, הרי האלכסון הוא כשמונה אמות.

ושואלים: ומדהא באלכסונא הא נמי באלכסונא [ומכיון שבודק מערה זו באלכסון זו גם כן בודק באלכסון] אם כן, מדוע מסתפק במרחק עשרים אמה, הלא עשרים ותרתי הויין [ושתים הן] שהוא צירוף האלכסונים של שתי מערות והחצר! ואומרים: חדא באלכסונא אמרינן [מערה אחת באלכסון אנו אומרים] ובודקים שמא נקבר בצד, אבל תרי [שתים] באלכסון לא אמרינן [אין אנו אומרים] שהרי מעתה אנו יודעים היכן קצה המערה השניה צריך להיות.