קבורת חמורים היא זו, כלומר, אין קוברים אדם בעמידה!

ומשיבים: לדעת ר' יוחנן, יש להסביר את שיטת ר' שמעון דעביד להו [שעושה אותם] את שני הכוכים שבצד פתח המערה בקרן זוית, כלומר, בפינת המערה.

ומקשים: והא [והרי] באופן זה נגעי כוכין להדדי [נוגעים כוכים זה בזה], שאין מספיק מקום בפינה!

אמר רב אשי: במעמיק את הכוכים. כלומר, שאין הם חצובים באותו מיפלס גובה כמו האחרים, אלא למעלה או למטה מהם, כך שאינם נוגעים כלל זה בזה. ומביא ראיה לדבר: דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שמקצת הכוכים עמוקים יותר ואינם באותו גובה, הרי אף בלא אותם שני כוכים נוספים, ארבע מערות בארבע פינות החצר, לר' שמעון היכי עביד להו [כיצד הוא עושה אותן]? הא קא נגעי [הרי נוגעים] הכוכין להדדי [זה בזה] שהכוכים ממערה אחת בהכרח נוגעים באלה שבמערה הסמוכה לה. אלא על כרחך מדובר במעמיק, וכיון שהגובה שונה, שוב אינם נפגשים. הכא נמי [כאן בעשיית שני הכוכים גם כן] מדובר במעמיק.

רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר: ארבע מערות לר' שמעון, כיצד הן נעשות? — דעביד להו כי חרותא [שעושה אותן כמו חריות, כפות דקלים] שאין העלים יוצאים בקו ישר ניצב לשדרה, אלא באלכסון, ומשום כך אין נפגשים כוכים ממערה זו בכוכים ממערה אחרת, שיש מקום לכל הכוכים.

ומעירים: והא [וזו] שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ברותא [חיצונית] היא, כלומר, לא נכונה. ומדוע? מכדי [שהרי] כל אמתא בריבועא [אמה בצלעות הריבוע] עושה אמתא ותרי חומשי באלכסונא [אמה ושתי חמישיות באלכסון] של אותו הריבוע, אם כן כאשר כותלי שתי מערות ניצבים זה לזה, ואורך כל אחד מהם שמונה אמות, נוצר ריבוע של שמונה על שמונה אמות, כמה הוי להו [הם ביחד]? כלומר, מהו אורך האלכסון של ריבוע בן שמונה אמות — חד סרי וחומשא [אחת עשרה אמות וחמישית]. כוכין כמה הוו [הם]? תמניא [שמונה], תמניא בחד סרי וחומשא היכי משכחת לה [שמונה כוכים והרווח שביניהם באחת עשרה אמות וחומש איך אתה יכול למצוא אותן]? אלא, חייבים אנו לומר כי הא [זו] שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ברותא [חיצונית] היא, ובהכרח יש לחזור לפתרונו של רב אשי — במעמיק, שחופר את הכוכים של כל מערה בגבהים שונים.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר בשיטת ר' שמעון, כמו שאמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי בשאלה דומה, שמדובר בניפלי [בנפלים], שעושים להם כוכים קטנים ביותר, אם כן הכא נמי בניפלי [כאן גם כן מדובר בנפלים].

א תנן התם [שנינו שם במשנה]: המוצא מת שהוא מושכב כדרכו כדרך שקוברים אדם מישראל, והוא רוצה להעבירו למקום אחר — נוטלו, מוציא אותו משם וצריך ליטול עמו גם את תפוסתו, העפר שמסביב ומתחת לו, שיש לשער שאדם מישראל הוא שקבר אותו שם לפי שעה על מנת שיפנוהו משם בעתיד. וכן אם מצא שנים מתים הקבורים כדרך קבורת ישראל — נוטלן ואת תפוסתן.